חמש הפאזות

חמש הפאזות (Wu Xin)
עץ, אש, אדמה, מתכת, מים

(היכרות ראשונית)

חמש הפאזות (Wu Xin) הן תפישה סינית של מערכת איכויות ותהליכים המציגים את תנועת היצירה של היקום. הן מתארות את השלב האחרון לפני היווצרות רבבת הדברים:
האחד הוא הדאו או הוו-ג'י- האין המוחלט.
השניים הם הטאי –ג'י- היין והיאנג – העליונים המוחלטים, יוצרי השמיים והארץ.
השלושה הם השמיים (יאנג) האדמה (יין) ומה שביניהם.
הארבעה (הגדולים) הם הדאו, השמיים האדמה והאדם.
החמישה הם, הפאזות/היסודות/התהליכים/השינויים, המרכיבים את הקיים תחת השמיים: עץ, אש, אדמה, מתכת ומים.
לרוב משתמשים במושג "חמשת היסודות" בשביל לתאר מערכת זו, אך המילה "יסודות" מאוד מגבילה את התפישה המלאה שלה. לכן נכון יותר להשתמש במושגים – חמשת השינויים או חמש הפאזות – בו נשתמש כאן.

חמש הפאזות מרכיבות את יצירת הטבע החומרי ביקום ובעיקר את זה שמתחת לשמיים. הן מתארות גם את תהליכי השינוי והתנועה של הטבע.
את חמש הפאזות ותהליכי השינוי ביניהן מחלקים לשני מעגלים המראים קשר בלתי נפרד ביניהן. הם נקראים מעגל ההזנה ומעגל הבקרה ומוצגים באיור הבא.

מעגל ההזנה (הנראה באיור כמעגל החיצוני):
משקף את הקשר בו כל פאזה מזינה ותומכת בפאזה שאחריה. הסינים מתארים מערכת יחסים זו כמערכת יחסים בן אם לבנה, כך שכל פאזה הוא ה"אם" של פאזה אחת וה"בן" של פאזה אחרת. עוד ניתן לומר, כי כל פאזה היא חוליה בשרשרת וכל שינוי בה משפיע בתגובה על כל הפאזות במעגל.
באיור ניתן לראות את הקשרים המזינים בין הפאזות: המים מזינים את העץ ועוזרים לו לצמוח; העץ מזין את האש ומקיים אותה; האש מזינה את האדמה באֶפר שהופך לעַפר; האדמה מכילה את המינרלים-ביניהם המתכת ועל המתכת הופכת לנוזלית הכי מתחממת.

מעגל הבקרה (הנראה באיור ככוכב הפנימי):
משקף את הקשר בו כל פאזה מוָוסֶתת פאזה אחרת הקשורה אליה ומווּסתת בעצמה, על ידי פאזה אחרת. הוויסות מאזן את הצמיחה הנוצרת במעגל התמיכה, יוצר גבולות ומסגרת יציבה, בלעדיה הקיום יתפשט ללא שליטה. גם במעגל הבקרה ניתן לראות את קשר השרשרת הבלתי נפרד.
באיור ניתן לראות את הקשרים המגבילים בין היסודות: למים יכולת לכבות את האש; לאש יכולת להמיס את המתכת; למתכת יכולת לחתוך ולעצב את העץ; העץ יכול לעצור אדמה נסחפת והאדמה נותנת למים את מסלול זרימתם.
חמש הפאזות הן כלי שימושי, מסורתי בתרבות הסינית. הן משמשות להיערכות לזמנים ולעונות, לבניה ועיצוב של חללים (פנג שואיי), להכוונת אסטרולוגית, לפסיכולוגיה, הלחנה, לבניית אסטרטגיות ללחימה ולפוליטיקה ולטיפולים פיזיים ונפשיים – ברפואה הסינית קיים שימוש נרחב ביותר באבחון וטיפול באמצעות הידע הרב הטמון בחמש הפאזות.

האדם וחמש הפאזות
התפישה הסינית רואה באדם יקום קטן, כיצירה שמתחת לשמיים, גם הוא מכיל את תופעת חמשת הפאזות.
הן  באות לידי ביטוי באישיותו, במבנה גופו ובתפקוד אבריו הפנימיים – כשלכל פאזה משויכים איבר ו\או רקמה בגוף, המוזנים ומתפקדים לפי איכותה. ברפואה הסינית מתייחסים לצורך באיזון שבין היין והיאנג, על מנת לשמור על בריאות טובה. בהתייחסות לחמש הפאזות, בנוסף לאיזון יש צורך בתנועה מלאה בכל פאזה והאיבר המשויך לה, בזרימה בינה לבין הפאזות קשורות אליה ובסופו של דבר חשוב שתהיה יחסיות נכונה בין כל הפאזות.

הטבלה הבאה מתארת את הקשרים בין הפאזות, הטבע והאדם:

טבלת מאפייני הפאזות

פאזהעץאשאדמהמתכתמים
איבר יין (מלא)כבדלבטחולריאותכליות
איבר יאנג (ריק)כיס מרהמעי דקקיבהמעי גסשלפוחית השתן
נפתחת אל…עינייםלשוןשפתייםאףאוזניים
נראית ב…ציפורנייםברק העינייםמסת השרירשיער גוףשיער ראש
מתחזקת את…גידים ורצועותכלי דםשרירים ושומןעורעצמות ושיניים
חושראייהמישושטעםריחשמיעה
אצבעמורהאמהאגודלקמיצהזרת
נוזלי גוףדמעותזיעהרוקנזלתשתן
רגש ייןכעסקינאהטרדות\דאגהעצבפחד
רגש יאנגסבלנותשמחהחמלהאומץרגיעה
קולרם\צעקניצחוקמזמרבכיינינאנח
טעםחמוץמרמתוקחריףמלוח
ריחמעופשחרוךריחניסרוחרקוב
איכות מנטאליתרגישותיצירתיותצלילותאינטואיציהספונטניות
חומרי גוףדם וצ'ישן ודםדם\צ'י\נוזליםצ'י\נוזליםג'ינג\צ'י\נוזלים
חלק הרוחHunShenYiPoZhi
אינטליגנציהריפוי (נשמתי)רגשית וחיבור למציאותדעת\הכרה ביכולותיצר חייתי\ תפיסת הרגעכוונה פנימית\ אמונה
תנועהמעלהמעגל אופקימרכז\אי תנועהישר\לפניםמטה
צבעירוקאדוםחום\צהובלבןכחול\שחור
יחס יין יאנגיאנג חדששיא היאנגאיזון בין יין ויאנגיין חדששיא היין
תהליךלידה וצמיחהשיא המימושציר השינוישחרור ואיסוףאגירה
שלב בטבעהנבטהפריחההבשלה וקצירקמלותשינה
שלב בחייםלידה וינקותנעוריםבגרותגיל הזהבמוות
אנרגיהמניעהמתרחבתיציבהמתכנסתמשמרת
כיווןמזרחדרוםמרכזמערבצפון
אקליםרוחחוםלחותיובשקור
עונהאביבקיץמעברסתיוחורף
זמן ביוםזריחהצהרייםבין ערבייםשקיעהלילה
כוכב במערכת השמשצדק-יופיטרמאדים-מרסכדור הארץנוגה-ונוסחמה-מרקורי

לפי טבלה זו נוכל לדוגמה, לאפיין חמישה סוגים של בני אדם. אפיון אדם לפי הפאזות, יראה פאזה דומיננטית אחת המקבלת ביטוי גדול יותר מהאחרות והיא תגדיר איזה "טיפוס" אותו אדם. לפאזה הדומיננטית יתווספו מאפיינים מהפאזות האחרות. כל המאפיינים יחדיו, מכל הפאזות, יגדירו את אישיותו של האדם, מבנה גופו והאיכויות המניעות
אותו בחיים. הנה תיאור "טיפוסים" לפי תפישת חמשת הפאזות.

מאפייני טיפוסי העץ:

מבנה גופם חטוב ותמיר, פניהם מעט מחודדות, עם מצח גבוה ורחב בעל נטייה למפרצים בשיער. הלחיים שלהם
בולטות ומראה פניהם ברור. הם טיפוסים אנליטיים, מאורגנים ומסודרים מאוד, המתכננים מהלכים מבעוד מועד. אסרטיביים ויוזמים, יכולים לראות את הנולד, החלטיים, נחושים, יצירתיים ובעלי דמיון מפותח. הם נוטים לצבור
מתחים וכעסים, עם התפרצויות זעם או הדחקה ובעלי טונוס שרירים גבוה נוטה לכיווצים. הם מניעים לצמיחה, התקדמות, ארגון, ידעו לתעל עשייה ולפרוץ החוצה ברגע הנכון. בדרך כלל הם יאהבו את הצבע הירוק, יהיו רגישים
לרוח ולטעם החמוץ.

מאפייני טיפוסי האש:

מבנה גופם רזה עד בינוני, עם נטייה לבטן ואגן עגלגלים, ראשם מעט מחודד, עם אוזניים בולטות מעט וגוון פניהם
נוטה להיות אדמדם. הם דינמיים ומלאי חיות ושמחת חיים, טובים בתקשורת עם קהל, פועלים לרוב על-פי הרגשות
והלכי ליבם במרץ ובלהיטות, תוך סחיפת הסובבים אותם. כריזמטיים, חמים, פתוחים, מלאי חיות והתלהבות בולטים מאוד בסביבתם. נוטים לאי יציבות, כמו האש. בדרך כלל יאהבו את הצבע האדום, יהיו רגישים לחום ולטעם המר.

מאפייני טיפוסי האדמה:

מבנה גופם מלא ובשרני עם נטייה למאסיביות, בעלי ראש גדול, פנים עגולים, כפות רגליים רחבות, תנועתם יציבה
ומעט כבדה, גוון פניהם נוטה לצהבהב. הם טיפוסים אימהיים, אמפאתיים, תומכים, אנשי משפחה חמים, בעלי צורך בחום, מגע, יציבות, סביבה תומכת ורצון להיות עם הרגליים על הקרקע. יש להם נטייה לנתינה וקבלה ללא תנאי. בדרך כלל יאהבו את הצבעים צהוב או חום, יהיו רגישים ללחות ולטעם המתוק.

טיפוסי המתכת:

מבנה גופם ארוך וצר, ראשם קטן יחסית לגוף, תווי פניהם חדות וכתפיהם מכונסות ונוטות פנימה. גוון פניהם נוטה
להיות חיוור. הם אינטליגנטים, בעלי גבולות ברורים, משמעת עצמית וביקורתיות גבוהים. הם אנשים איכותיים בעלי
יכולת אבחנה חדה, חוש לאסטטיקה ועיצוב מפותחים, נטייה להקפדה לפרטים, לדייקנות עם שאיפה לשלמות. הם מודעים מאוד לסביבתם החיצונית והפנימית ונוטים לשמירה על מרחק רגשי. בדרך כלל יאהבו את הצבע הלבן, יהיו רגישים ליובש ולטעם החריף.

מאפייני טיפוסי המים:

מבנה גופם עגול עם ראש ובטן גדולים, עמוד שדרה ארוך יחסית לגוף, תווי פניהם רכות ועגולות, תנועתם רכה וזורמת וגוון פניהם נוטה להיות טיפוסים אמורפיים, סתגלניים מאוד, מתאימים עצמם לסביבתם ובעלי נטייה להיות חמקמקים ונחבאים לכלים. הם אנשים עקביים עם שלווה וסבלנות רבה המתבטאת גם בעקשנות, מפלסים דרכם תוך שימוש באמביציה, נחישות ויכולת התמדה מפותחת. הם בעלי יכולת התבוננות עמוקה המאפשרת להם להגיע לעומקם של דברים. בעלי עולם פנימי מאוד מפותח, מיומנות, מצוינות ויכולת חשיבה גבוהה, שורדים, בעלי כוח רצון ונחישות. בדרך כלל הם יאהבו את הצבעים שחור או כחול, יהיו רגישים לקור ולטעם המלוח.

עכשיו תוכלו להתבונן במאפיינים ולבדוק לאיזה טיפוס אתם מתאימים. על פי הטבלה תוכלו לבחון אילו איכויות מתאימות לטיפוס שאתם ולבחון האם הן מוכרות לכם כחלק מהתכונות האישיות שלכם. תוכלו לדעת היכן אתם הרגישויות שלכם והיכן החוזקות שלכם ואף כיצד להתנהל איתן.

הרוח החיונית – ג'ינג שן

הרוח החיונית - Jing Shen - 精神

(מבוסס על הרצאתה של אליזבת' רושה דה לה וולה)
שן – רוח – כל מה שאינו ניתן למדוד באמצעות היי והיאנג.
על מנת להבין את התפיסה הסינית, ניתן לבחון את המילים שבה וכיצד הן בנויות. דבר זה מסביר מה שמעבר למילה המדוברת ונותן את הרקע לרעיון שהיא מביאה ולמשמעות העמוקה שלה.

ניתוח המילה שן והמשמעות שלה –
החצי הימני
– מסמל משהו שנמתח מלמעלה ולמטה ומתרחב. יש לנו כאן התמתחות וחזרה פנימה, שני קיצונים של יין ויאנג. במאה הראשונה או השנייה המושג שן תפס "צורה" בהגות הסינית וגם היין והיאנג החלו להתפתח וכך יצא ששן היא כל מה שמעבר ליין והיאנג.  

החצי השמאלי – מסמל רעיון של משהו שבא מלמעלה ויורד למטה עם נראות ארצית. סימניה זו רצתה להראות את הגשמת רוח האבות בימי עבר בזמן טקסי קודש סביבן. אנשים בעלי כח על הארץ נחשבו לחלק מהעולם שמעבר לשמיים. כך היה מובן שלבני אדם יש דרך כלשהי להתחבר לתמצית הקיום הרוחנית. העבודה הטקסית כלפי האבות נתנה לבני האדם דרך להתחבר לרוח ולעבוד איתה. התפיסה אמרה שאם הרוחות לא היו מרוצות מהעבודה הן היו מענישות או שולחות מסרים לבני האדם. הרוח+הטבע שולחים מסרים לבני האדם.

שתי הסימניות יחדיו מראות לנו משהו שבא מלמעלה ומחובר למטה. כשהאלים בשמיים מקבלים ביטוי באמצעות רוח האבות.
במובן היקום אפשר לומר שמאחורי כל בריאה יש רוח. יש אלפי ואף עשרות אלפי רוחות. על פי הדאואיזם, ככל שהאדם יפתח יותר פנימה אל עצמו, הוא ימצא יותר רוחות בתוך הגוף.
לכן – האם אדם מדבר על הרוח שלו, או על הרוחות שלו? בסינית אין ביטוי של רבים אלא אופציה, כך שלא ניתן לדעת האם מדובר על רוח אחת או רוחות. מה שיקבע הוא הקונטקסט וההבנה הפנימית שלנו.

פתגם סיני :
               כמה רוחות יש ?
               האם אחת – כן
               האם חמש – כן
               האם מאה – כן, אבל כל אחת ייחודית.
               האם שמונים אלף – כן, אבל זה לא חשוב שכן הן כולן אחת.
עשרות אלפי הרוחות מייצגות את השמיים, את הטבע ואת הסדר וההרמוניה של החיים בספונטניות ללא טעות ושגיאה.
הרוחות הן כמו להקת דגים או ציפורים. אפשר לתפוס אחת מהן אך הן כולן נעות יחדיו ביחס ללהקות אחרות.
בשינוי הכיוון שלהן לא ניתן לדעת מי יוצר את השינוי. כל הלהקה נעה יחדיו.
בטבע ההרמוני, חיות בריאות אינן מתנגשות זו בזו, אלא כשהן חולות, או נלחמות על מזון וטריטוריה.
מכאן אנו גולשים לחיוניות של הרוח –
כמו להקת הציפורים, אם אני תופס שאני אחד – הרי שאני רוח חיונית חיה וכמספר הרוחות שאני – אני באחדות.
המטרה היא שכל הרוחות שאני יכוונו לאותו מקום, אחרת אני בקונפליקט.

הרוחות אינן הולכות בדרכן אלא בדרך השמיים הקבועה להן. הן נעות בחופשיות, הן חכמות, אינטליגנטיות, אין בהן טעויות (שכן הן נעות בדרך השמיים – הדאו), הן האינטגרציה המיטבית. מחוץ לאדם בו הן שוכנות במהלך החיים, הן ישות אלוהית, כוחות טבע, רוחות האבות שבשמיים. במוות, הגוף חוזר לארץ והרוחות לשמיים.
במאה ה – 2 לספירה ניתן לראות יותר יחס לרוח שמתגשמת בגוף אדם, והיא מקבלת משמעות צורנית ומתקיים הקשר בין רוח לגוף. למשל – אומרים על מישהו אינטליגנטי מאוד שהוא – שן. גם יצירת אומנות מופלאה יכולה להיקרא – שן, שכן יש בה ביטוי של התמצית הטובה, ההרמונית של השמיים והארץ. כמו שאנו אומרים על משהו טוב שהוא – אלוהי. בכך נכנסה התפיסה שיש מציאות רוחנית בגוף האדם.
כהקדמה לכך ניתן לראות שבשמאניזם הקדום של סין, שהיו בו מאגיה וכשפים, היה האדם לוקח את רוח הטבע ומגשימה בגופו. נלקחו פטריות וכו' בשביל לעשות זאת.
(דברים אלו מציינים את הרוח שיש בגוף האדם, אולי כזו שבאה מהשמיים ומחוברת לשמיים – שן, אך יש גם רוח קוואי (גוי) – , רוח שעל הארץ.)  

אם כן, על פי תפיסה הסינית, מהות החיים וההתפתחות של העבודה הפנימית של האדם היא טיפוח הרוח שנכנסת פנימה – כנראה מהשמיים. זוהי רוח "האדם" הספציפי ויש בה מהרוח של האבות הקדומים, לכן גם, האדם אחראי לדרכו על הארץ ולדרכו אחרי המוות.
נשאלת השאלה "מה הם השמים?". האם הם סדר החיים? האם הם מקור החיים? האם הם מעבר לשמים והארץ הנתפסים בחושים? האם הם הדאו? האם בשמים נמצאים משמעות החיים והרצון? 

נבחן זאת בכמה אופנים :
אם הרוח באה מהשמיים והשמיים הם הסדר הטבעי, ואם הם הדרך הספונטנית של החיים, התוצאה היא הרמוניה ולכן הרוח היא הרמוניה. הרוחות אוהבות שכל הדברים במקומם הטבעי, על פי הסדר. אוהבות שכל יצור מקבל את מה שהוא צריך בשביל להתפתח לפי הטבע שלו. לכן יש קודים מוסריים ארציים עם יכולת אבחנה לטבע הדברים. הדרך להתחבר לרוחות היא להתבונן על הסדר ועל השינויים שבבריאה.

לאדם יש יכולת אבחנה ויש לו את הדרך לראות ולשנות את הדפוסים שלו על פי האבחנה שלו. יש קשר בין הלב-תודעה שלו לרוח (השוכנת בלב) וכך יש לו יכולת להידמות לרוח. יש לו יכולת להיות בשינוי, שמאפשרת לו לחיות נכון עם הטבע ושאר היצורים. זה מתבטא באופן בו הוא חי את חייו ומאפשר לאחרים לחיות עם עצמם. כשהוא כך, לאט לאט הוא הופך ל"רוחני" לדומה ל"רוח", הלב-תודעה שלו הופך להיות הרוח.
בזמן המוות הלב-תודעה מצטרף לשמיים, אבל גם לפני המוות הוא לוקח חלק מההרמוניה ומהיקום. פחות ופחות חושב ויותר נע בספונטניות. תפיסה זו מביאה לאחריות גבוהה.
בהתייחסות לדבר מסויים בתרבות מסוימת, תמיד יהיו בה רמות שונות של תפיסה. תפיסת הרוח בטקסטים שלפני 200 שנים יכולה להיות שונה מתפיסת הרוח ברפואה הסינית למשל.

נאמר –
לשמיים – העונות
לאדמה – הגבולות
לאדם – השלטון

אלו הם חוקי הסדר של שלושת הגדולים.
האדם המבין את מושלמות הדברים יכול להיות בסדר הנכון (שלו ושל ליקום) ולגרום לאחרים להיות גם. הוא יכול להיות גם בשלישיה עם השמים והארץ. כשהאדם נמצא בסדר העצמי שלו, הוא בסדר של היקום. אם הוא משליך הצידה את היכולת הזו שניתנה לו, הוא משלה את עצמו, גם אם הוא חכם ובעל ידע.
מהלכי הכוכבים, ארבע העונות, האלכימיה של היין והיאנג, עצם כך שכל ברוא מקבל את הצרכים שלו, אם האדם רואה זאת ומקבל זאת – הרי זוהי רוחניות – Spirit Like.
הראייה הרוחנית נשענת על הלב-תודעה. על האדם להשתמש ביכולת הרוח שלו ולא בידע שלו בשביל להתנהל בעולם. זוהי רוחניות-הרמונית לעומת אשליה מחשבתית שבאי-הרמוניה – בלגן. כשזה קורה לא ניתן לומר שהרוח שבשמיים אינה מסודרת, אלא שהאדם השתבש בתוכו. בכל אדם יש את היכולת להיות בהרמוניה עם הרוח, כפי שנאמר – כשהעובר הופך להיות וולד, מאה הרוחות כבר בתוכו. הוא כבר מוכן להיות חלק מהעולם.    
כבני אדם שאחראים על מה שקורה לנו ב"טריטוריה שלנו", איננו אמורים לקחת את תפקיד השמיים ולא צריך לתת להם את התפקיד שלנו. יש להשתתף בתנועה מבלי לקחת רווח.
תפיסה זו מובילה גם למחלות וריפוין.
מי אחראי למחלה?
האם היא מהשמיים או מהאבות?
האם היא מהאדם שיצר אי סדר, בהרמוניה של הרוח שלו?
עם הזמן התשובה יורדת לתוך האדם עצמו, שכן ההרמוניה והאיזון בתוכו הם קרבתו לרוח ההרמונית הבריאה. התשוקות, הרגשות, המחשבות וכו', הם הגורמים למחלה שבו.
מהיכן מגיע הריפוי?
האם מתוך הקרבה לרוחות האבות?
האם מהאל?
האם מהרופא?
האם מכח חיצוני שהוא מרשה לו לשלוט בו?
האם מתוכו, מהרוח?
אם כן, הריפוי מגיע מהרוח, עם צמצום השפעת התשוקה, הרגשות והמחשבות. ככל שהאדם רואה יותר מה הוא עושה בשביל האיזון, זוהי חוכמתו הרוחנית.

קונפוציוס שהביא מהדרך הזו, ראה כי האדם צריך לעשות מה שבדרך השמיים שלו וזה להיות בן אדם. הוא לא דיבר על הרוח, למרות שכיבד אותה, אך ראה כי לכל אחד המקום הנכון לו.
הוא אמר –
"החכמה היא לתת לאנשים את המחויבות והכבוד לרוחות והשדים ועדיין לשמור מרחק. זוהי החכמה".
            קודם כל יש לדעת לעשות את החובה הפנימית.
            המנהיג חובתו לנתינים.
            אז ניתן לכבד את הרוחות, אחרת זה חסר משמעות.
            מצד שני אתה לא מנסה לשדל את הרוחות.
            לא מנסה לקבל טובה בשביל טובה (לקחת מרחק).

אינטליגנציה רוחנית – שן מינג 神明
Ming – אור בוהק, נקי, מואר, בהיר, ברור, נראה בבהירות, לעומק, אינטליגנטי, חכם.

ברמת היקום יש את אותו הבוהק של היופי, של השמיים והארץ וכשהכל נמצא בהרמוניה, בספונטניות, זוהי – שן מינג. שילוב של הנפלאות שבאה מהרוח והחוכמה של הרוח.
כאדם מדובר על ראייה שאינה רק בעיניו את עצמו, אלא ראייה את הבריאה, היצורים, בטבעם כמו שהם ללא פילטרים. ידע, רגשות ורעיונות שמונעים מהאדם לראות את המציאות כמו שהיא, מונעים ממנו להיות רוח. ככל שהאדם מתקדם בדרך הרוח הוא רואה הביאה כפי שהיא ולא כפי שהיה רוצה לראותה. גם את עצמו אינו רואה בעיניים שלו ואינו צריך להגן על האני הרואה בדרך מסויימת. הוא חי את עצמו האמיתי שרואה וחווה בטבעיות את הדברים.
במידה האישית שן מינג אומר – כיצד האדם מיישם את הרוח בחייו.
החשוב ביותר – להיות חכם רוחנית – מואר – יש מוארות בכל יצור, ומה שמייחד את האדם הוא המרכז הפנימי בו הלב/תודעה, שיכול לתפקד עם רוחות השמיים.   
השן היא הדרך של האדם להתחבר עם הבלתי נודע. היא רב ממדית וליישם אותה בתוך הגוף, זהו סיפור ארוך ומורכב. כשאדם למשל רואה מחלה אצל אדם אחר, היא מראה לו מחלה שקיימת אצלו. כשהוא מזהה רגש אצל האחר, הוא מזהה אותו על פי המצאות הרגש אצלו. במקום הזה נאמר – אין להוסיף רגש על רגש. על ידי הרוח אדם יכול לזהות את הרגש אצל האחר, אבל לא יהיה נכון לקחת אותו אליו ולהוסיף אותו לרגש באמצעותו הוא מזהה אותו.
אם אדם עצוב הוא עצוב, אבל הוא לא צריך לקחת אליו עצב של מישהו אחר.
כשהאדם מואר על ידי הרוח הידע שלו ידע היכן לעצור והתודעה תדע לחפש את המקור להבנה, לידע ולאינטליגנציה. כך הוא יהיה דומה יותר לרוח.
ככל שהוא יהיה טרף לרגשות לא מידתיים כך הוא יתרחק מהרוח שלו. ככל שהוא יתן לידע שלו, לחוכמה שלו וכו' להפעיל אותו, כך הוא יתרחק מהרוח שלו.
האם זה אומר שהוא אינו צריך את המחשבה? לא. אך אם הוא מגשים בתוכו את ההתקרבות לרוח, המיינד החושב יהיה יותר בריא. דוגמה לכך הוא ההיגיון אשר יכול להרחיק מאנושיות. למשל – בניית עסק על ידי הגיון יכולה לפגוע באנשים אחרים וגם לא בטוח שהוא יביא לרווח למרות ה"הגיון" שבו.
אם כך כיצד מתמודדים עם להגיון של החברה? אין זה אומר להיות לא הגיוני, אלא להיות שקול וצלול. הרי אדם יכול להיות הוזה אך יש לו "הגיון". לצד זה, הגיון אינו מביא הגינות. לנאצים למשל היה הגיון, אבל הגינות בהחלט לא.      

החון – – היא הנשמה השמיימית שאחראית להגיון הבריא בתוך הגוף והיא שוכנת בכבד. כשהחון מנותקת מהשן (השוכנת בלב) היא יכולה להיות לא מאוזנת. החון נותנת ללב/תודעה את ההיגיון לעבוד. היא נותנת לו את הסדר בהתאמה לחמש הרוחות – נשמה, נשמה ארצית, כוננה, נפש, כח-רצון. 
שימוש במילה שן נמצא בסו-וון – השאלות הפשוטות של הקיסר הצהוב. נאמר כי היין והיאנג נותנים לרוח מקום לשכון בו ומצד שני בהירות הרוח מזינה את היין והיאנג.
* כשהצ'י החיוני (האתר) נאסף לכלי שיכול לקבל אותו בטבעיות – בכנפי הציפור הוא יגרום לה לעוף. כשהוא נאסף אצל החכם הוא מביא אותו לחיים ולהארה של הלב/תודעה. אצל החיות והמינרלים אין תהליך שכזה.
האדם יכול "להגשים את הרוח בחזה" שלו –  כשהצ'י החיוני (ג'ינג) מגיע מהכליות הוא מניע למעלה, אל החזה, את מה שעדין – את הצ'י המזוקק. הוא מאפשר ליופי לצאת ולאינטליגנציה (לשן) להיות מוארת. אם הדברים בלב, בחזה, אינם מאוזנים, הצ'י החיוני לא יבנה בו באופן הנכון. הוא לא יוכל לדעת את דרך השינויים הפועלת על פי הרוח דרך היין והיאנג וחמשת היסודות.
בקונפוציוניזם נאמר שהלב הוא האדון של הגוף ושולט בבהירות הרוח. ממנו מגיעה האינטליגנציה הרוחנית.
הדם הפועם בכל הגוף יוצא מהלב ולכן חשיבותו של הלב נמצאת בתפקוד כל תא ותא בגוף. זרימת הדם מופרעת על ידי רגשות, מחשבות, התנהלות חיים. הוא מגיע לכל הגוף גם בשביל להגשים את מה "שיש בלב" – הלב הרוחני. איננו מביטים על הגוף מצד אחד ומצד שני על הרוח, הם משולבים יחדיו זה בתוך זה. הגוף רוטט בהתאם למצב הרוח – רגשות, מחשבות והרוח מושפעת מהגוף – אוכל טמפרטורה וכו'.
הרוח אחראית על הדם, הצ'י ומצב הגוף ומה שפוגע בגוף יכול לפגוע ברוח. איננו יכולים אם כך שתהיה מושלמות הרוח ללא מושלמות הגוף.
השלמות באה בדבקות בדרך שמביאה לשלמות בסגולות. השלמות בגוף מביאה לשלמות ברוח, להיות שלם ברוח זו דרכו של החכם. השלמות היא ההגנה על האדם, היא נותנת את המסרים הנכונים לכל הגוף באופן שמגביר את ההרמוניה ביון היין והיאנג, מה שתומך בתפקוד הרוח והגוף. 
על פי תפיסה זו, אין המחשבה השכלית מגדירה את התשובה לשאלה האדם "מי אני?" והמציאות הרוחנית שבכל תא ותא בגוף, זהו האני.

בלינג שו (הציר השמימי) נאמר שהדם הוא צ'י רוחני. מכיוון שהאדם הוא הגוף שלו והדם מגיע לכל מקום לכן הדם הוא האדם עצמו.
הדם והצ'י שותפים לשמיים והארץ. הדם נושא את כל הדברים שבלב (שמיים) ובכך יש התבוננות והגשמה על הרוח של האדם, על פי הגוף (הארץ).
אם האדם אינו מגשים את השמיים המאוחרים – השמיים הלא סדורים, אלו של החיים, חייו נגמרים, השורש נגדע והחיים נגדעים.
מזון נכון יביא לאיזון וחיזוק בגוף וברוח. כשרעבים קשה לחשוב במדויק, קשה לזכור, ההתנהגות משתנה. כמות הדם והצ'י תלויה גם בפעילות הקיבה-טחול ובאוכל עצמו. הצ'י מגיע מהמזון בעוד הרוח היא התמצית ששוכנת בלב.
יש היררכיה בהתפתחות הרוחנית והגוף הוא החלק החשוב בה. חשוב לדאוג לגוף ולכוחות החיוניים בשביל שאלו יתמכו בהתפתחות הרוח, אחרת היא לא תהיה צלולה.
מצד שני, אדם בעל איכות רוחנית גבוהה יכול לא להשתנות גם כשהוא רעב.
הגוף כל הזמן משתנה, אך הרוח שפועלת בהתאם לשמיים היא זו שמשנה אך אינה משתנה. אם היא איכותית, היא יכולה להיות בתנועה של החיים ולברוח מהשינוי שבחומר. אך בכל זאת על האדם לדאוג לחומר עצמו בשביל שיתמוך ברוח.
כך יש קשר בין הלב והצ'י הנכון לגוף ויש יכולת "להתנגד" למחלות ולצ'י שלילי הרוצים להיכנס לגוף.

מה הוא ה"רוח"
אוזניים לא שומעות,
עיניים לא רואות,  
הלב פתוח,
הרצון מוביל,
הפה לא יכול לבטא,
כולם מביטים רק הוא רואה,
כשניגשים אליו הוא מעורפל,
בשבילו הוא ברור מאליו,
מוצג בצלילות,
זוהי הרוח.

נאמר בלינג שו – להרגיע את הרוח של המטופל בשביל להגביר את הנוכחות. לרוקן את הלב-תודעה, כך יגיע הידע הנכון בשביל המטופל. 
כשהרוח בעודף, תביטו על כלי הדם שבעודף, הוציאו דם בלחיצה או בדיקור. אז יהיה איזון בצ'י הרוחני.

עודף של שן
הרוח קשורה לצ'י של האש שבלב, לכן זהו עודף אש בלב ולא של הרוח עצמה.
חוסר של שן – זהו חוסר בצ'י האש של הלב וחולשה בדם.
אם יהיה איזון בצ'י של הלב, הדם יהיה בהיר ואיכותי. הוא יזרום טוב יותר בכל הגוף ולכן יהיה איזון בתודעה, ברגשות ובמחשבות והאדם יהיה בסדר הטבעי שלו.
על זה נאמר – הצ'י הרוחני מאוזן – דם, צ'י, אני.

מה הוא ה"רוח" שוב
דם וצ'י בהרמוניה מוחלטת.
הזנה והגנה מתקשרים בשלמות.
חמשת האברים המלאים מושגים (אחראים על אחסונו של הצ'י בגוף. אלה כוללים את הלב הכבד, הטחול, הריאות והכליות).
הצ'י הרוחני שוכן בלב.
החון (רוח/נשמה שמימית) והפו (רוח/נשמה ארצית), השמיים והארץ, מאוזנים בגוף.
זהו האדם האמיתי.

השיבה למקור הקיום – הכאוס הקדום

השיבה למקור - הכאוס הקדום

מבוסס על הרצאתה של אליזבת רושה דה לה וואלה

בהגות הסינית הקיום החומרי מכונה – ריבוי התופעות, או 10,000 התופעות.
כבני אדם, עולה בנו השאלה – מהיכן באנו ומי אנו?
התשובה מורכבת ומתחילה בדרך כלל במחשבה המעשית ש – "אני בא מהוריי". בנקודת ההתייחסות הזו, מצד אחד אני דומה להם ומצד שני ייחודי.
אך ככל שמעמיקים לשורשי אילן היוחסין, מגיעים עד למקור הקיום, למקום ממנו הכל התחיל.  

אם כן מה הוא אותו מקור?   
יש הרבה דרכים לראות את המקור – כמו למשל המפץ הגדול.
אך התשובה לשאלה אינה רק מדעית או פילוסופית ונמצאת בכל תרבות ואצל כל בן אדם חושב.
השאלות בנושא הזה נשאלו כמובן גם על ידי הסינים והן תקבלנה במאמר זה תשובה מתוך טקסטים קדומים. התשובה מסבירה מעט גם את המקור לרפואה הסינית.
היא מראה את תנועת היין והיאנג מתחילת היקום.

לפני ההתחלה הגדולה
החכמים הסינים ראו בכל יצור "ערבוב" מיוחד של יין ויאנג – נקבי זכרי – ארץ ושמים.
מצד אחד נשאלה על ידם השאלה – "מה הדבר שקיים לפני היין והיאנג?".
מצד שני הם הביטו על תופעות הטבע והיצורים שהם הילדים שלו – הבריאה – ריבוי התופעות.
הם הבינו שאם רוצים לבדוק מה באמת קיים לפני התופעות, אזי שזהו משהו שונה, שלא ניתן לראות או הגדיר ואין שפה שתתאר אותו. על פי ראייתם, מה שגרם להם לבוא לחיים מתוך המקור, היא ההתמזגות של היין והיאנג ברמות השונות, המאפשרת את קיום העולם שאנו חווים.
בהתייחסות ליין והיאנג, לפעמים שואלים מה לפני מה? הביצה או התרנגולת? היין או היאנג? אך אין באמת קדימות בין היין והיאנג שהרי לפני הכל יש – "כלום".  כלום הוא פוטנציאל מוחלט של הכל. רק הכלום יכול לתת אפשרות ליצירה לכל דבר.
לעומת זאת, במסגרת הקיום של עולמנו, כל דבר הקיים, יכול לתת רק את החיים שהוא עצמו מקיים – כמוהו. הוא לא יכול לאפשר את ריבו התופעות.
ל"כלום" הזה הסינים קראו וו-ג'י –  
無極Wu Ji, שמתורגם כ – אין-גבול, אין-סוף.

הצ'י המקורי – יואן צ'י

כשמדברים על התמזגות של יין ויאנג הנובעת מהמקור ומביאה לקיום, מדברים בעצם על צ'י – אנרגיית הקיום.
כשמדברים על המקור (יואן) הסינים מתייחסים לשתי אפשרויות עם יש שתי כתיבות – האחת של הרפואה הסינית והשנייה של הקוסמולוגיה הסינית.


זו של הרפואה הסינית – 

סימניה זו מציגה מים שנובעים מתוך מקור, או אפילו משהו כללי שזורם מתוך המקור. קשה לראות מה המשהו הזה בדיוק, אבל שם, במקור, נמצאת התחלה שלו. לאט-לאט המשהו הזה יהיה יין ויאנג מאוחדים שמבטאים עצמם בדרכים שונות (ריבו התופעות). אז ניתן לדבר על הבדלה ומגוון של דברים, ולבחון אותם.
לפני שהמים זורמים מהמקור, אנחנו לא יודעים על קיומו ולא יודעים לדבר עליו.
למשל – אפשר להגיע אחורה בזמן עד המפץ הגדול, אבל איננו יודעים מה התקיים לפניו. 
אנחנו יודעים גם שיש משהו המאפשר למים לזרום. אנו יכולים לדמיין סוגים שונים של מקורות מים. אנחנו יודעים שמצד אחד המים זהים, אך מצד שני הם שונים, כמו שבכל נחל יש מים אחרים. 

בנוסף לכך, כל צורת חיים מגיעה מפתח כלשהו, בדיוק כמו שהמים באים מפתח כלשהו. כל התופעות באות ממקור אחד וגם אם הן באות מכמה מקומות, הן עוברות מאותה הדלת.
גם אנחנו באים מפתח כלשהו, מפתח האם. גישה זו מראה לנו שבשביל להתקיים יש צורך לעבור דרך משהו. ברפואה הסינית למשל, זוהי נקודת המינג מנג- שער החיים, ממנה עוברת אנרגיית התמצית, היואן צ'י (צ'י המקור של הגוף).

כך זה מתואר בדאו טה ג'ינג, פרק 6 –

 "רוח עמק בת אל מוות,
שערי נשיות מסתורית,
לזה אנו קוראים שורשי השמים והארץ,
עדין אך מתקיים לנצח,
בשימוש, אין הוא מותש".

הראייה הזו מעלה את המחשבה שיש משהו בחיים שהוא יותר גדול מרגע הולדתי ורגע מותי. כך, גם כשמדברים על שמים וארץ, הרי גם להם יש התחלה.
לעומתם, משהו שהוא "כלום", לא יכול להצטמצם לגבולות של התחלה וסוף והפוטנציאל שלו נצחי. הוא מעבר לזמן ומרחב. לא ניתן לתת לו שם או לתאר אותו. בדאואיזם הגישה הזו התפתחה מאוד והחקר הדאואיסטי מבקש להבין את המקור ולחזור אליו. מה שמוביל לכתיבה הפילוסופית למילה יואן – המקורי.      

זו הפילוסופית –  元
כתיבה זו מראה משהו שמקדים ועומד בראש ההיררכיה. ראשוני, כמו האב הקדמון או הבן הבכור. בעל כח גדול. יש בו מצוינות ומושלמות. מבחינה רעיונית הוא קשור לצ'י, אך היואן צ'י הוא לא צ'י בעצמו, אלא איכות שמאפשרת קיום של כל צ'י. לכל צ'י יש את ה"שם" שלו. כמו למשל כשמתייחסים למילה רוח (של אויר) – רוח היא איכות, אך יש הרבה סוגי רוחות שאנו יכולים לתת להן שם. מצד שני, לפני שהרוח מנשבת אי אפשר לדבר עליה, שכן רוח היא תנועה.

כשמביטים על שני אופני הכתיבה, הרי הכיצד נוכל לדבר על משהו שלא ניתן לתאר בעזרת השפה? אם אומרים שכל התרנגולות באות מביצים, אז מהיכן באות כל הביצים?
בשביל לענות על כך, נאלץ את השפה לעשות משהו שהיא לא מיועדת לו – לתאר את המקור.
הביצה היא דוגמה טובה – יש בה צהוב – אדמה שהיא יין. יש בה לבן – שמיים עוטפים, שהם יאנג. אם כן, מה היה לפי הביצה? –  על פי הגישה הזו, הייתה ביצה מקושקשת. היכן שהלבן והצהוב אינם מובדלים.

אפשר גם לקחת דוגמה של מים ואדמה. יש כמה מילים שמתארות בוץ. אפשר באמצעותן לראות מה היה לפני ההפרדה של המים והאדמה – כאוס – חון דון – 混 沌.
Hun – מילה המתארת שני אנשים המביטים לעבר השמש, מעין קהילה. היא מתארת גם משהו שמשלב, משהו כן ויציב, חזק.
Dun – מילה המתארת משהו הרוצה לפרוץ מהאדמה, משהו אמורפי, לא ברור, כמו גלים אין סופיים שמתערבבים. היא מתארת גם בוץ נשטף.  
בשתיהן מופיעה המילה מים – בחצי השמאלי של הכתב.
בשתיהן החצי הראשון מראה יאנג והחצי השני מראה יין.
הבלבול קיים כשהם מתערבבים – כשיש כאוס. הכאוס קיים גם לפני השפה, שכן היא באה רק כשיש הבחנה, כך שקשה לתארו באמצעותה. 
לכן נאמר ש"דאו" (הגדול) אינו השם של הדאו, אלא הוא רק מילה בשביל לדבר על משהו, למרות שהוא בכלל לא משהו.

המילה חו (Huo (活  – חיים. גם בה מופיעה בצד שמאל המילה מים. אך אלו לא חיים של התחלה וסוף כמו שאנו מכירים.
מכך נובע שהדרך להתחמק מהמוות, רעיון שהיה מקובל בימי סין הקדומה,  היא להתחבר למשהו שאין לו סוף והתחלה. אם כך מה הם החיים? האם הכוונה לאי-מוות? האם חיים מנוגדים למוות – על הארץ? האם אפשר לדבר על חיים ללא התחלה וסוף?
השפה הסינית מתקנת את עצמה בעזרת מילים אחרות, כמו ה"דאו" – ש"עומד בפני עצמו ואינו משתנה" – זהו ביטוי סיני של משהו שאין לו שורש אחר אלא בתוך עצמו. למשל – מה הוא שורש השמיים והארץ? המקור. מה הוא שורש המקור? הוא עצמו.
אם הוא אינו משתנה, הוא בעצם כלום-איין. על הארץ (כחיים ומוות) הוא משתנה אך מעבר לכאן החיים קבועים – המקור קבוע – הדאו קבוע. זהו קיום חיים שונה לחלוטין, שאינו משתנה, שכן אין מה שישתנה. צורת החיים שאנו מכירים כן משתנה והיא מגיעה מהשמיים והארץ ומעבר לכך מהכאוס, מתוך היין (האם).
לכן קראו לו גם – הדרך הגדולה. אין הכוונה לגדולה ביחס למשהו אחר.
המקור ומה שקשור אליו נחשבים ל – גדול מוחלט – טאי ג'י. כל שאר הדברים חסרי משמעות. לכן כשאנו כבני אדם מעסיקים עצמנו בדברים הקטנים, חסרי המשמעות, אנו מפספסים את הגדול.
גורלו של האדם הוא להיות חלק מהגדול הזה, האין-סופי, אבל זה דורש ממנו עבודה!!! הגדול הוא משהו שנחשב ב"רמה" אחרת, אך הוא נוגע בפשטות, בנו. העניין שבטקסטים הדאואיסטים, הוא להראות לנו איך לחיות עם הגדול.

אם כן, כיצד?

כל החיים באים מהמקור וחוזרים אליו. הם ביטוי של הדבר הגדול הזה. ניתן לנתח את החיים, את היין והיאנג וכו', אבל החשוב ביותר הוא להיות חלק מכך. התפקיד האנושי הוא לראות את תנועת החיים והטבע ולהגשים אותה, עד שהופכים להיות אחד איתה. באדם יש את הפוטנציאל להיות עם המקור, מתוך הקשר שלו איתו, באמצעות הלב והרוח.
ניתן לראות את המסלול שלו על הארץ, שמראה באופן מושלם את מה שמגיע מהשמיים.
וכך, האדם הוא הילד של הדאו, של הדרך.
הדרך היא הפוטנציאל וגם כל ההיבטים של החיים.
"האדם ניזון מהארץ,
הארץ ניזונה מהשמיים,
השמיים ניזונים מהדאו,
והדאו ניזון מעצמו" (מהטבע).


עץ שאינו מעובד הוא דוגמא טובה לפוטנציאל. פיסת עץ שעוד לא פיסלו בה, ניתן לעשות בה הרבה דברים, אך לאחר שנעשה בה משהו, כבר לא ניתן לעשות בה כל דבר.
הדאו הוא העץ הלא מעובד שניתן לעשות ממנו משהו, הוא גם אינו משתנה לכן לא יעלם, בעוד החפץ שנוצר יפסיק להתקיים ביום מן הימים.
אחת המטאפורות הנשאלות היא – כיצד להגיע ממשהו שאין לו צורה למשהו עם צורה? הדאו הוא עץ שלעולם נשאר לא מעובד ואנחנו חלק מהתוצר שלו. אנחנו חולקים יחדיו את הכאוס, את הדאו. כולנו שונים אך עשויים מאותו העץ. לכן אנו יכולים לרטוט באופן קבוע זה עם זה ועם העולם והדאו. כמו תזמורת שהיא אחד, בה כל אחד מנגן את תפקידו באופן מושלם שתואם לדאו.
מי שעושה "בלגן" הם בני האדם.
הם יוצאים מהאחדות לייחודיות שהיא "אבחנה בין הדברים". אזורים נבחנים לפי קטגוריות, דברים הופכים לשונים לפי הקטגוריות שלהם והטבע שלהם והגורל שלהם שונה.  

הווייה – Yu
להיות משהו, ייחודי, בעל צורה ייחודית.
מצד שני יש גם אי-הווייה  – אין משהו, אין ייחודיות.
אי-הוויה אינה מעידה על אי-קיימות, אלא על קיימות האין-משהו. במצב זה, הייחודי יכול לחזור למקור האחד. שיכחת האחד שאנו יחדיו, מביאה אותנו לאבדון, לכן בחיבור לגדול אין ייחודיות.
החיים הייחודיים המוזנים כאן יסתיימו במוות, אבל אם האדם מקבל שהוא אינו מגיע רק מההורים, אלא גם מהשמיים/הדרך/הדאו, אז בתמורה וכהמשך לו, החיים שהוא יזין הם החיים שבאים מהאחדות. הוא יעדן את המקור שהוא, את הטבע שקיבל, הוא יהיה בסדר הטבעי שלו, הוא יוכל להתבונן על החיים בכל הקיים ולהיות בחיים שאינם מוגבלים על ידי החיים (כאן).
בכיוון האחר קיים טיפוח האגו, היצרים, העצמה, המאבק עם השאר ועם העצמי. זו דרך חסרת משמעות. כשהדברים זזים ומונפשים הם חיים ובמוות הם נעלמים. בשני המקרים הם יצורים/דברים/בריאות. בכיוון הזה, אנחנו לא קשורים לבריאה עצמה כאם לייחודיות שאנו.
בזמנים הקדמונים, בהתחלה הגדולה, היצורים האנושיים היו ללא הווייה. אחר כך הפכו להוויות ובכך הפכו לחיות תחת בקרה של דברים. אלו שיכולים לחזור להיות לפני הלידה החומרית, הופכים להיות מקוריים – מקור.
החומריות מפרידה את האדם מהמקור העצמי שלו, מהטבע שלו ואלו שאינם נפרדים מהאחד, מהמקור, נחשבים ל"אדם של אמת".

במרכז, בכאוס, יש הרבה נדיבות, אך בחיים האדם מתבסס על ידע במקום להתבסס על החיים עצמם. הצמדות לידע הורגת משהו מהחזרה למקור. בסופו של דבר, החיים הם כאוס. אפשר לדמות אותם לשעון – אם ניקח את השעון ונפרק אותו לא נוכל לדעת מה השעה. עדיף שלא יהיה לנו הידע כיצד השעון בנוי, מאשר נפרק אותו ונדע כל חלק, אך לא נדע את השעה. אנחנו מסוגלים "להרוג" את הכאוס על ידי החושים. אנחנו גם יודעים להחיותו – לחסום את הפתחים, לא לאבד עצמנו באמצעות אברי החישה ועל ידי תרגול.
כשמדברים על המקור מתייחסים אליו כעל זה שיוצר ומטמיר את הכל. הוא יוצר ומתמיר את היצורים כמו שקדר נותן צורה לחומר – האדמה ממנה יצר את הכלי, אינה שונה מהאדמה שלא השתמש בה. בסוף הדרך החומרית, הכלי יוחזר למצבו הראשוני כפי שבא מהמקור.

מה ההבדל בין האדם האמיתי לזה שעוסק בדברים קטנים?
האדם האמיתי מתנהל ומשתתף בחיי היקום. זה לא ה"אני" משתתף, אלא ההוויה שתומכת בשמיים. מצד אחד זו דרך ל"ברוח" מהמוות ומצד שני זו דרך לקבלת משמעות עמוקה לחיים ולדרך העצמית.
מה שמותמר חוזר למה שאין לו צורה ומה שאינו מותמר חולק ומחובר לשמיים ולארץ. התחברות לעצמי הפנימי היא התחברות למה שמעבר לשמיים ולארץ, לקבוע שאינו משתנה.
חיי האדם הם דחיסה של הצ'י. ככל שזה דחוס יותר, הוא גשמי יותר. ככל שהוא מעורפל יותר הוא מת – אין סופי. 
הריכוז של הצ'י בריק הגדול דומה למה שקורה לקרח והמעבר שלו למים. כשמבינים שהריק הגדול הוא כמו צ'י, זה אומר שאין דבר.
הריק הגדול הרי מורכב מצ'י. הצ'י הוא התאספות בכדי ליצור את ריבו הבריאה. ריבו הבריאה הוא התפזרות שקורת בשביל לחזור לריק הגדול. לא ניתן להימנע מהפיזור ומהאחדות. האדם החכם מגשים את התהליך הזה ומגשים את הרוח שלו ברמה הגבוהה ביותר.    

יין יאנג
מתוך האחד נוצרו שני קטבים, הוא מקור היין והיאנג שמתפתחים ומשתנים ומתחברים לאחד. מתוך האחד, ריבו הדברים נבעו. היין והיאנג מנהלים אותם ויוצרים בהם שינויים בסדר המופתי של השמיים. במקור אין קדימות בין יין ויאנג, אך בחיים מנקודת המבט של הארץ, תמיד נצטרך תנועת יין שמקבלת את מה שיש למעלה.
דחיסה של צ'י, המביאה חיים, היא צ'י-יין. היא זו שיוצרת הופעת הצורות ולכן תנועת היין מחויבת בשביל התפתחות החיים. נוכל לקרוא לתנועה הזו – תמצית. דחיסה זו של הצ'י גורמת להיווצרות התמצית. כמו שאצל בני האדם התמציות של הגבר ואישה מתאחדות בשביל חיים חדשים.
פעולת הדחיסה אינה מספיקה תמיד – במקרה של בני האדם היות ומדובר בנוזלים אפשר להבין שניתן לדבר על מים – יין – כתנאי ליצירת חיים.

בו זמנית יש לנו צ'י-יאנג שבא מהשמיים. צ'י יאנג מחליט שדרך החיים תקרה ברגע זה. הטבע האמיתי של האדם תמיד יהיה קשור לשמיים, גם אם הוא יחשוב שהוריו הם המקור, צ'י היאנג הוא שמביא את הגורל שלו.

השמיים מחליטים, שולטים, קובעים.
הארץ מקבלת, מצייתת ומסיימת את הצורה.
במובנים של יין ויאנג, אין היררכיה.
מה שחשוב הוא, שתהיה הרמוניה ביניהם.
השמיים תמיד למעלה והארץ למטה.
יין ויאנג באים באופן מתחלף, כשכל אחד אחראי על זמן משלו ולכל אחד השליטה שלו. זו אינו אותה שליטה. לכן אם אומרים שהיאנג הוא השמיים והשמיים שולטים, אז אין זה היאנג שולט אלא השמיים שהם יאנג.

המיטב שאנו יכולים לעשות הוא, להזין את החיים שלנו ואת החיים של היקום.         

צ'י קונג לניקוי אנרגטי

מאת צחי שוחט

צ'י קונג זה הוא פשוט ויעיל לניקוי אנרגטי.

במקורו הוא מיועד למטפלים במטרה להתנקות מאנרגיות שליליות שיתכן וחדרו במהלך הטיפול. הוא טוב גם לשחרור כללי של לחץ פנימי ומתח.
בפשטות ניתן לשטוף ידיים לאחר טיפול בשביל ניקוי אנרגטי, אך התרגיל שלהלן מנקה גם את כל הגוף.

תיאורו:

באופן כללי יש לעמוד בעמידת רוחב כתפיים, פשוטה, יציבה ונינוחה, עם הלשון בחך העליון. אין צורך לעצום עיניים. במידה ורוצים, ניתן לעשותו גם בישיבה, מומלץ עם הרגליים ישרות.

שלב 1:

תוך ששואפים מהאף, הבטן התחתונה מתנפחת. במקביל מחזיקים בחוזקה את שתי כפות הידיים, באופן המוצג בתמונה 1.

האגודל עוטפת בחוזקה את שאר האצבעות והן מתנגדות לה. כלומר יוצרים מעין לחץ קפיצי בין האגודל לאצבעות.

      תמונה 1

 שלב 2:

נושפים בבת-אחת מהפה, כשהשפתיים עגולות ומשוחררות. הבטן מתרוקנת בטבעיות.

במקביל לנשיפה משחררים בבת-אחת את לחץ הקפיץ שנוצר באצבעות הידיים, לאופן המוצג בתמונה מספר 2.

 תמונה 2

בשביל להשלים את תהליך הניקוי, מומלץ לחזור על התרגול  6 או 12 פעמים.

בהצלחה.

ארבעה מוקדי אנרגיה עקריים

   מתוך קורס הילינג סיני פרח הלוטוס

דאן טיין – שדה הנקטר
שין זונג – מרכז הלב
העין השלישית – עיין האמת
באי חוי – מאה הרוחות (הכתר)

דאן טיין Dan Tian – מרכז האנרגיה הפנימי והתנועה הפנימית.
Dan –  נקטר, גלולת חיי נצח.
Tian – שדה.
כמושג שלם הדאן טיין מתפרש כ – שדה אנרגיית החיים, שדה הנקטר, ים הצ'י.



הדאן טיין – שדה האנרגיה, הוא מרכז אנרגטי שנמצא בגובה שתי אצבעות מתחת לטבור, במרכז הפנימי של הגוף. בתורת הדאו הוא נחשב לדאן טיין התחתון, מבין שלושה.
הוא המקום אליו נאסף ומתרכז הצ'י. ממנו הוא מתפשט לגוף ומזין את מערכותיו. ממנו גם נוצרת תנועת החיים בגוף. ככל שהדאן טיין מלא יותר בצ'י והצ'י שבו טהור וחזק, כך הגוף מתפקד טוב יותר ובריא יותר.
כשהצ'י חלש מהזנה לקויה, ממאמץ יתר, חולשה נפשית, זקנה וכו', הוא לא יכול להזין את מערכות הגוף, כך שהן נחלשות ותפקודן הופך לקוי.

שין זונג – Xin Zong – החיבור לעצמי ולסביבה.
xin – לב.
zong – מרכז.

השין זונג – מרכז הלב, הוא אזור אנרגטי שממוקם במרכז הגוף, בגובה שבין מקלעת השמש ועצם החזה (סטרנום). בתורת הדאו הוא נחשב לדאן טיין האמצעי.

הוא משמש אותנו להגדרה העצמית שלנו בהבדלה מהסביבה והוא חלק ממערך האמצעים באמצעותם אנו מתקשרים לסביבה. מבחינה פיזיולוגית, באזור זה ממוקמת בלוטת התימוס – באמצעותה מתפתחים בזמן הילדות תאי הזיכרון של מערכת החיסון, שאחראים לזהות גופים זרים לגוף הרוצים לחדור אליו.
כמרכז אנרגטי בשין-זונג קיימת תנועה. כשאנו קשובים לתנועה הזו, אנו חשים את המחשבות שלנו ואת הרגשות שלנו שמתרכזות בו.

אחת התחושות העיקריות שנובעות ממרכז הלב, היא תחושת האמפתיה. באמצעותה אנו חשים את הסביבה ומרגישים הזדהות איתה, עד לתחושת אחדות מוחלטת.
מרכז הלב, הוא גם אחד הכלים החשובים במערכת האינטואיציה – תחושה פנימית.
על מרכז הלב נאמר שהוא – פתוח או סגור.
כשמרכז הלב פתוח אנו נרגיש תחושת שמחה, הקלה בחזה, תנועת רגשות, קלילות נפשית.
כשמרכז הלב סגור, נוצר בו מתח, שגורם לאטימות רגשית ומחשבתית, ומתבטא ב – כבדות נפשית, תחושת כבדות בחזה, מועקה נפשית וקושי נפשי.

יין טאנג – Yin Tang – העין השלישית, העין של האמת.
Yin – היכל.
Tang– התרשמות.


היין טאנג,
או בשמה הפילוסופי העין השלשית, היא היכולת לראות את האמת שמעבר לחומר הנגלה ולראות את הפוטנציאל האנרגטי רוחני של המציאות.
היא ממוקמת בקדמת המצח בין שתי הגבות.
בתורת הדאו היא נחשבת לחלק הקדמי של הדאן טיין העליון.
העין השלישית היא איבר אנרגטי המאחד את כל חושינו ותודעתנו לכדי כלי חושי רב עוצמה.
ברפואה הסינית היא נחשבת לנקודה על הערוץ השליט  (דו מאי) המרגיעה רגשות, מרגיעה את הרוח ומשחררת דיכאון.
מבחינה מערבית היא קשורה לבלוטת האצטרובל ואחראית בין השאר לפעולת הדמיון.

נאמר עליה שהיא פועלת במימד חומר אחד ושלושה מימדי זמן. כלומר, המראה הנראה בה הוא חד מימדי, אך היא יכולה להראות את שלושת מימדי הזמן – עבר, הווה, עתיד.

כשהעין השלישית פתוחה, היא קולטת מידע רב מימדי מהסביבה, שמעובד בתודעה ומאפשר לראות את המציאות מעבר לתפישה הפיזית החומרית, הרגילה, במימד הזמן הרגעי.

באמצעותה אנו יכולים "לראות" ולחוש בעת ובעונה אחת, את הרובד האנרגטי רוחני של החומר, שאינו תלוי במציאות החומרית שאנו חווים. היא מאפשרת לעבד נתונים רבים שאנו קולטים, לכדי פוטנציאל ויזואלי שמאחד אותם למימד אחד של מראה ותחושה.

את העין השלישית ניתן לפתוח ולתרגל על ידי מדיטציה וצ'י גונג.

באי חוּי – bai hui –  החיבור לרוח ופתיחה לידע הקוסמי
Bai – מאה.
Hui – מפגשים, הצטלבויות, רוחות.

הבאי-חוי היא הנקודה העליונה הקיצונית ביותר בגופנו ונחשבת למשכן הרוח.
בתורת הדאו היא נחשבת לדאן טיין העליון.

היא נמצאת על ערוץ הדו מאי (הערץ השליט) ונחשבת לנקודה ממנה מתגלה ה"לוטוס בעל אלף עלי הכותרת" – נביעה של אנרגיה רציפה, המביאה לראייה פנימית עמוקה וחיבור לשמיים הרוחניים. מבחינת הפרקטיקה של הרפואה הסינית, נקודה זו משמשת להבהרת החושים, הרגעת הרוח, טיפול כאבי ראש, טיניטוס, ורטיגו, הפרעות נפש ועוד.

הדאו הצ'י והיצירה

מתוך קורס הילינג סיני פרח הלוטוס
וו-ג'י, דאו, טאי ג'י, הצ'י של היקום, הצ'י של הגוף, וואי-צ'י.

הצ'י
המילה צ'י מורכבת משתי סימניות סיניות:
1. 气 – אדים
2. 米 – אורז מתבשל
ביחד מתקבל הרעיון של אדים העולים מאורז מתבשל.
במובן הפילוסופי והאנרגטי ניתן לראות במושג צ'י – אוויר, נשימה, רוח, אנרגיה קיומית, אתר.

על מנת להבין את המושג צ'י ועל מנת להבין את ההקשר בינו לבין הריפוי והחיים, יש להבין את תהליך יצירת היקום לפי הפילוסופיה הסינית הדאואיסטית כפי שהוא מובא כאן בהרחבה.

תהליך היצירה מוצג במלואו באיור הבא:

Wu ji
Wu פירושו – ריק, איין.
Ji פירושו –  מוחלט, קיצוני.
כמושג פילוסופי משמעותו – האיין העליון או המוחלט.
ה wu ji – הוא מצב של אי קיום משהו מוגדר, אי ההבדלה, אי צורה.

בציור שלפניכם, הוו-ג'י הוא החלק הריק שבתוך מסגרת העיגול ומסמל את הריקות האין סופית

איור קלאסי של וו-ג'י

הדאו –  Dao

Dao (דאו) פירושו – דרך.
במאה החמישית לפני הספירה הטמיע החכם הסיני לאו צה את המושג "דאו", כ – הטבע ודרכו.
בספרו "דאו טה ג'ינג" (תמצית הדרך) הוא כתב –


"יש דבר מעורפל ומושלם

הקיים מלפני השמיים הוארץ

חסר צורה נטול תנועה

מקיף כל ואינו מסכן דבר

אפשר לראותו כאם העולם

אינני יודע את שמו

אכנהו דאו

חובק כל וקיים לעד

חובק כל ונמצא בכל

מרחיק עד סוף היקום

ומפיח בעולם חיים
…"

 מתרגומו של ניסים אמון

ניתן להבין שלאו צה ראה בדאו מקור היקום – "קיים מלפני השמיים והארץ…. אם העולם".הוא מתארו כ"חסר צורה" – חסר צורה הוא הרי הוו-ג'י.
הוא תפס את רעיון האין-סוף המוחלט כאינטליגנציית מקור וכינה אותה – דאו.

מכך-
הדאו הוא הוו-ג'י.

גם בספרו זה וגם בספרות הסינית שבאה אחריו מתואר תהליך יצירת היקום כך:
מהאחד  (הדאו – הוו-ג'י).
נבעו השניים (היין הגדול והיאנג הגדול).
השניים הגדולים והחיבור ביניהם הם שלושה (יין גדול, יאנג גדול, טאי ג'י – העליון המוחלט).
מתוך השלושה נוצרו חמשת היסודות (אדמה, מתכת, מים,עץ,אש).
מתוך חמשת היסודות נוצרו עשרת האלפים (ריבו הדברים שבין השמיים והארץ).
באיור מעל ניתן לראות את תהליך היצירה כפי שהוא תואר כאן.

Tai Ji
Tai פירושו – עליון, גדול, גדול מ…
Ji פירושו  – מוחלט, קיצוני.
כמושג פילוסופי משמעותו  – העילאי המוחלט, או העליון המוחלט.
הטאי ג'י מורכב מיין ויאנג.
יין, פירושו – הצד המוצל של הגג. הוא מייצג – נקבה, חשכה, רכות, אדמה, ירח, קור וכו'.
יאנג, פירושו – הצד המואר של הגג. הוא מייצג – זכר, אור, קושי, שמיים, שמש, חום וכו'.
כששני כוחות אלו מחוברים כאחד ללא הבדלה, הם ריק הרי ה- וו-ג'י.
כששני הכוחות אלו  נבדלים, אך מאוחדים ונעים יחד, הם נקראים טאי-ג'י.

 איור הטאי ג'י

הצ'י של היקום
כאמור, מהוו-ג'י שהוא הדאו, נוצרו שני כוחות היצירה שפועלים יחדיו בתנועה – היין והיאנג.
היין הוא איכות חומר והיאנג הוא איכות רוח. שני כוחות אלו מרכיבים את הצ'י הראשוני של היקום שהוא איכות של חומר ורוח יחדיו – אינטליגנציה ועשייה.
כוח היצירה הראשוני זה, שנוצר בנביעה מהדאו, נע בתוך עצמו ורוטט בתדר מסוים. בשביל ליצור את היקום הוא מתפצל לחלקיקי אנרגיה (צ'י) נוספים שרוטטים ברטטים שונים. הרטטים השונים של חלקיקי האנרגיה, מגדירים אותם ואת החומר שייווצר מהם. בכל חלקיק צ'י שרוטט בתדר הייחודי שלו, יש זכר לרטט מהצ'י הראשוני שנוצר בתחילת היקום. ככל שחלקיק צ'י שמרכיבי את היקום הפיסי חופשי יותר בתנועתו  ופחות דחוס וחומרי, הרטט שלו קרוב יותר לזה של הצ'י הראשוני.

כבני אדם העושים עבודה אנרגטית ותודעתית (צ'י גונג ומדיטציה), ככל שהמצב התודעתי שלנו הקרוב לריק הרוחני, אנו מתחברים לרטט הצ'י הראשוני ולתדר של הדאו – שאפשר להגדירו כאנרגיה רוחנית אין סופית.

הצ'י של הגוף
ברפואה הסינית, המושג צ'י מצטמצם מהרעיון של היותו אנרגיה יצירה אין סופית, והוא נחשב לאנרגיה הזורמת בגוף ומקיימת אותו.
לפיה האדם מתקיים משלושה סוגים של צ'י:
הצ'י המולד המגיע לנשמה מהיקום ומתקבל מהאם בזמן ההריון – יואן צ'י.
הצ'י המתקבל מהמזון – גו צ'י.
הצ'י המתקבל מהאוויר – קונג צ'י.
אלו מתאחדים יחדיו והופכים להיות הצ'י הזורם בגוף – הצ'י המקורי – זנג צ'י.

זרימה הצ'י בגוף מקיימת אותו, מזינה אותו, מחייה אותו, מניעה אותו ואחראית על התפתחותו ושינויים החלים בו. כלומר ללא הצ'י אין חיים וכשהוא מפסיק לזרום או מתפוגג, מפסיקים החיים. כשהצ'י אינו מאוזן, תקוע או חלש, האיברים הגופניים אינם מתפקדים כראוי או נחלשים ומחלות גופניות ונפשיות פורצות.

 הווי צ'י – Wai Chi
בנוסף לצ'י הפנימי הזורם בגוף, הזנג צ'י, הרפואה הסינית מכירה גם בצ'י חיצוני העוטף את הגוף- הווי צ'י.
הוואי-צ'י נשלט על ידי הריאות ומופץ החוצה מהגוף על ידי העור. הוא משמש כמגן אנרגטי, או מרחב אנרגטי, שנמצא מסביב לגוף ואחראי על הקשר שלו לסביבה.
הוא אחראי להסיט מהגוף גורמים חיצוניים שעלולים להוציא את הגוף מאיזון ולפגוע בו – קור קיצוני, רוח, וירוסים, אנרגיות שליליות.
הוואי-ג'י הוא פן אנרגטי של מערכת החיסון של הגוף. הוא הכוח החלוץ שלה והכוח הראשון להתמודד מול פולשים. כשהוא חלש תהיה חולשה של מערכת הנשימה – אסטמה, אלרגיות, התעטשויות, חום, ברונכיט, אסטמה של העור וכו'.

צ'י קונג – תרגול עגור לבן

"המטרה בתרגול היא לכוון את המחשבה, הנשימה והפעולה הגופנית יחדיו. מצא פעולות פשוטות למחשבה. קיים תודעה של מדיטציה וקונג פו יחדיו. שטוף את התודעה. נקה את הנשימה והרוח."

1. עמידת פתיחה (Pak Hok Kung Hoi Sik)

הרגע ושלוט בנשימה בטבעיות; היה במדיטציה בעמידה; נקה מחשבתך, הורד אותה מטה אל הדאן טיין. נשום 12 מחזור נשימה נינוחים, איטיים ומלאים.

2. לנשום דרך העננים (Hei Chong Whan Hon)

שאף והעלה ידיים מאוגרפות עד לגובה הראש. נשוף והורד ידיים.
חזור על פעולה זו שש פעמים.

שאף והעלה ידיים מאוגרפות לפנים למעלה. נשוף והורד ידיים.
חזור על פעולה זו שש פעמים.

שאף והרם יד שמאל למעלה. באותה העת, סובב את יד ימין על צירה. נשוף והורד. חזור על פעולה זו שש פעמים.

שאף והרם יד ימין למעלה. באותה העת, סובב את יד שמאל על צירה. נשום והורד. חזור על פעולה זו שש פעמים.

3. העגור מנופף בכנפיו (Fei Hok Leung Ye).

פסק רגליים לרוחב כתפיים.
פנים כפות הידיים כלפי הגוף. שאף והרם ידיים לצדדים לגובה הכתפיים. פנים כפות ידיים פונים מטה.

נשוף, סובב את כפות ידיים כך שפנים כפות הידיים יפנו מעלה. שאף וסובב כפות ידיים כך שיראו מטה. נשוף הורד ידיים. חזור על פעולה זו שש פעמים.

4.הרוח שבפרח המסתובב (Sin Ho Fa dong).

שאף והרם כפות ידיים מלפנים לקו הכתפיים, פנים כפות ידיים פונים מטה. נשוף וסובב אותן.

שאף וסובב כפות ידיים בחזרה כך שהן מראות מטה. נשוף והורד כפות ידיים. חזור על פעולה זו שש פעמים.

לעמוד ישר וחזק (כמו עמוד) לכיוון השמיים (Tok Chi Kin Tiu).

שאף והרם ידיים למעלה יחד עם רגל ימין. פנים כפות ידיים פונים לפנים. נשוף והורד.

שאף והרם ידיים למעלה יחד עם רגל שמאל. כפות ידיים פונים לפנים. נשוף והורד. חזור על פעולה זו שש פעמים.

6. רגל מעלה מרימה את החוט המלופף (Siung Tui Siung Tai).

שאף והרם ידיים לגובה הגרון יחד עם רגל ימין. פנים כפות ידיים פונים מטה. נשוף והורד.

שאף והרם ידיים לגובה הגרון יחד עם רגל שמאל. פנים כפות ידיים פונים למטה. נשוף והורד. חזור על פעולה זו שש פעמים.

7. נערה טהורה מחדירה את המחט (Yok Loi Chun Chum).

שאף והעלה ידיים לגובה מקלעת השמש. כפות ידיים בדקירה - כמו מין לוי ג'אם. נשוף ודקור עם יד שמאל. באותו הזמן הרם כף רגל ימין לאחור.

שאף, החזר יד שמאל והורד רגל ימין. נשוף, דקור עם יד ימין ובאותו הזמן הרם כף רגל שמאל לאחור. חזור על פעולה זו שש פעמים. בפעם האחרונה שאף החזר יד ימין והורד רגל שמאל. נשוף והורד ידיים.

8. החיבור בין היין והיאנג (Wui Hap Yam Yern).

הצמד כפות רגליים והרגע מעט עם הידיים למטה. שאף והעלה כפות ידיים לגובה מקלעת השמש. כף יד ימין מעל שמאל והן מראות זו כלפי זו – כמחזיקות כדור.
שאף והעלה יד ימין עד לסוף המצח. נשוף והורד. חזור על פעולה זו שש פעמים. בסיום הורד ידיים מטה לצידי הגוף והרגע מעט. שאף והעלה כפות ידיים לגובה מקלעת השמש. כף יד ימין מעל שמאל והן מראות זו כלפי זו – כמחזיקות כדור.

שאף והעלה יד שמאל עד לסוף המצח. נשוף והורד. חזור על פעולה זו שש פעמים.

9. אור הבודהא עולה מעלה (Poi Chiu Po Tai).

שאף, כופף ברכיים לזווית ישרה והעלה כפות ידיים לצידי האוזניים. פנים כפות הידיים מראים לפנים.

החזק את הנשימה, הורד כפות ידיים לגובה הכתפיים מול החזה כשהן מראות כלפי מטה, תוך דחיסת הבטן והדאן טיין מטה. נשוף לדאן טיין, הורד ידיים ולקראת סוף ההורדה התרומם מעלה. חזור על פעולה זו שש פעמים.

10. עמידת סגירה(Pak Hok Kung Sau Sik)

עמוד בנחת ונשום 12מחזורי נשימה.

הערות והנחיות מאת צחי שוחט סיפו:

סדרת תרגול עגור לבן היא סדרה טיבטית לטיפוח הגוף, הנפש והרוח.
היא הועברה לגראנד-מאסטר ng siu chung, כנראה  שעל ידי הנזיר סינג לונג, מי שהביא את אסכולת עגור לבן לסין.
יש בה שלושה שלבים של התפתחות:
1. פתיחה פיזית של הנשימה והתנועה הפנימית בגוף ובידיים – תרגילים 2-4.
2. עבודה פנימית למציאת המרכז הפנימי, יצירת כוונה (yi) וחיזוק הצ'י המגן (wei chi) – תרגילים 5-7.
3. טיפוח הנפש והרוח, על ידי התמרה אנרגטית ופתיחה לשמיים – תרגילים – 8-9.

תרגול (צ'י קונג) עגור לבן , הוא פנימי ועדין מצד אחד ומאוד ממלא ועוצמתי מצד שני. הוא פותח את הגוף לתנועה פנימית חופשייה, מחזק אותו, פותח את התודעה ויוצר תחושה של מלאות ואחדות, גם פיזית וגם נפשית. משום כך, זהו אחד התרגולים האהובים והמועדפים עליי. באופני תרגול שונים, הוא יכול להיות תרגול כולל וקצר יחסית, שנותן מענה לכמה אספקטים של טיפוח אישי.

הנחיות כלליות לתרגול:

  1. תרגלו בנינוחות, בסבלנות ומבלי ליצור מתח נפשי ופיזי.
  2. הנשימה עדינה, שקטה, מלאה וללא קיטועים.
  3. כדאי לשים לב – הטכניקות פשוטות יחסית ובאופן כללי מינוריות. הן דורשות שימת לב יתרה על מנת שיהיה להן תיאום עם הנשימה והמחשבה.
  4. תלמיד שרכש את המיומנות הבסיסית, מומלץ שיתרגל כל יום למשך מאה ימים.
  5. תרגול יומיומי רציף, יכול להעביר את המתרגל שלבים אישיים בהכרה העצמית, ולהפגיש אותו עם חסמים ושחרורים פיזיים ונפשיים. במקרים אלו, יתכנו אי-נוחות פיזית ונפשית ובלבול. אפשר לפנות אליי להתייעצות והנחיות אישיות.

תרגלו בהנאה, הקשבה וכוונה מלאה.

כתב זה אינו מהווה תחליף להנחיה בשיעורים המעשיים ונועד לשמש ככלי עזר ללימוד ותרגול עצמי