(מבוסס על הרצאתה של אליזבת' רושה דה לה וולה)
神 – שן – רוח – כל מה שאינו ניתן למדוד באמצעות היי והיאנג.
על מנת להבין את התפיסה הסינית, ניתן לבחון את המילים שבה וכיצד הן בנויות. דבר זה מסביר מה שמעבר למילה המדוברת ונותן את הרקע לרעיון שהיא מביאה ולמשמעות העמוקה שלה.

ניתוח המילה שן והמשמעות שלה –
החצי הימני – מסמל משהו שנמתח מלמעלה ולמטה ומתרחב. יש לנו כאן התמתחות וחזרה פנימה, שני קיצונים של יין ויאנג. במאה הראשונה או השנייה המושג שן תפס "צורה" בהגות הסינית וגם היין והיאנג החלו להתפתח וכך יצא ששן היא כל מה שמעבר ליין והיאנג.  

החצי השמאלי – מסמל רעיון של משהו שבא מלמעלה ויורד למטה עם נראות ארצית. סימניה זו רצתה להראות את הגשמת רוח האבות בימי עבר בזמן טקסי קודש סביבן. אנשים בעלי כח על הארץ נחשבו לחלק מהעולם שמעבר לשמיים. כך היה מובן שלבני אדם יש דרך כלשהי להתחבר לתמצית הקיום הרוחנית. העבודה הטקסית כלפי האבות נתנה לבני האדם דרך להתחבר לרוח ולעבוד איתה. התפיסה אמרה שאם הרוחות לא היו מרוצות מהעבודה הן היו מענישות או שולחות מסרים לבני האדם. הרוח+הטבע שולחים מסרים לבני האדם.

שתי הסימניות יחדיו מראות לנו משהו שבא מלמעלה ומחובר למטה. כשהאלים בשמיים מקבלים ביטוי באמצעות רוח האבות.
במובן היקום אפשר לומר שמאחורי כל בריאה יש רוח. יש אלפי ואף עשרות אלפי רוחות. על פי הדאואיזם, ככל שהאדם יפתח יותר פנימה אל עצמו, הוא ימצא יותר רוחות בתוך הגוף.
לכן – האם אדם מדבר על הרוח שלו, או על הרוחות שלו? בסינית אין ביטוי של רבים אלא אופציה, כך שלא ניתן לדעת האם מדובר על רוח אחת או רוחות. מה שיקבע הוא הקונטקסט וההבנה הפנימית שלנו.

פתגם סיני :
               כמה רוחות יש ?
               האם אחת – כן
               האם חמש – כן
               האם מאה – כן, אבל כל אחת ייחודית.
               האם שמונים אלף – כן, אבל זה לא חשוב שכן הן כולן אחת.
עשרות אלפי הרוחות מייצגות את השמיים, את הטבע ואת הסדר וההרמוניה של החיים בספונטניות ללא טעות ושגיאה.
הרוחות הן כמו להקת דגים או ציפורים. אפשר לתפוס אחת מהן אך הן כולן נעות יחדיו ביחס ללהקות אחרות.
בשינוי הכיוון שלהן לא ניתן לדעת מי יוצר את השינוי. כל הלהקה נעה יחדיו.
בטבע ההרמוני, חיות בריאות אינן מתנגשות זו בזו, אלא כשהן חולות, או נלחמות על מזון וטריטוריה.
מכאן אנו גולשים לחיוניות של הרוח –
כמו להקת הציפורים, אם אני תופס שאני אחד – הרי שאני רוח חיונית חיה וכמספר הרוחות שאני – אני באחדות.
המטרה היא שכל הרוחות שאני יכוונו לאותו מקום, אחרת אני בקונפליקט.

הרוחות אינן הולכות בדרכן אלא בדרך השמיים הקבועה להן. הן נעות בחופשיות, הן חכמות, אינטליגנטיות, אין בהן טעויות (שכן הן נעות בדרך השמיים – הדאו), הן האינטגרציה המיטבית. מחוץ לאדם בו הן שוכנות במהלך החיים, הן ישות אלוהית, כוחות טבע, רוחות האבות שבשמיים. במוות, הגוף חוזר לארץ והרוחות לשמיים.
במאה ה – 2 לספירה ניתן לראות יותר יחס לרוח שמתגשמת בגוף אדם, והיא מקבלת משמעות צורנית ומתקיים הקשר בין רוח לגוף. למשל – אומרים על מישהו אינטליגנטי מאוד שהוא – שן. גם יצירת אומנות מופלאה יכולה להיקרא – שן, שכן יש בה ביטוי של התמצית הטובה, ההרמונית של השמיים והארץ. כמו שאנו אומרים על משהו טוב שהוא – אלוהי. בכך נכנסה התפיסה שיש מציאות רוחנית בגוף האדם.
כהקדמה לכך ניתן לראות שבשמאניזם הקדום של סין, שהיו בו מאגיה וכשפים, היה האדם לוקח את רוח הטבע ומגשימה בגופו. נלקחו פטריות וכו' בשביל לעשות זאת.
(דברים אלו מציינים את הרוח שיש בגוף האדם, אולי כזו שבאה מהשמיים ומחוברת לשמיים – שן, אך יש גם רוח קוואי (גוי) – 鬼, רוח שעל הארץ.)  

אם כן, על פי תפיסה הסינית, מהות החיים וההתפתחות של העבודה הפנימית של האדם היא טיפוח הרוח שנכנסת פנימה – כנראה מהשמיים. זוהי רוח "האדם" הספציפי ויש בה מהרוח של האבות הקדומים, לכן גם, האדם אחראי לדרכו על הארץ ולדרכו אחרי המוות.
נשאלת השאלה "מה הם השמים?". האם הם סדר החיים? האם הם מקור החיים? האם הם מעבר לשמים והארץ הנתפסים בחושים? האם הם הדאו? האם בשמים נמצאים משמעות החיים והרצון? 

נבחן זאת בכמה אופנים :
אם הרוח באה מהשמיים והשמיים הם הסדר הטבעי, ואם הם הדרך הספונטנית של החיים, התוצאה היא הרמוניה ולכן הרוח היא הרמוניה. הרוחות אוהבות שכל הדברים במקומם הטבעי, על פי הסדר. אוהבות שכל יצור מקבל את מה שהוא צריך בשביל להתפתח לפי הטבע שלו. לכן יש קודים מוסריים ארציים עם יכולת אבחנה לטבע הדברים. הדרך להתחבר לרוחות היא להתבונן על הסדר ועל השינויים שבבריאה.

לאדם יש יכולת אבחנה ויש לו את הדרך לראות ולשנות את הדפוסים שלו על פי האבחנה שלו. יש קשר בין הלב-תודעה שלו לרוח (השוכנת בלב) וכך יש לו יכולת להידמות לרוח. יש לו יכולת להיות בשינוי, שמאפשרת לו לחיות נכון עם הטבע ושאר היצורים. זה מתבטא באופן בו הוא חי את חייו ומאפשר לאחרים לחיות עם עצמם. כשהוא כך, לאט לאט הוא הופך ל"רוחני" לדומה ל"רוח", הלב-תודעה שלו הופך להיות הרוח.
בזמן המוות הלב-תודעה מצטרף לשמיים, אבל גם לפני המוות הוא לוקח חלק מההרמוניה ומהיקום. פחות ופחות חושב ויותר נע בספונטניות. תפיסה זו מביאה לאחריות גבוהה.
בהתייחסות לדבר מסויים בתרבות מסוימת, תמיד יהיו בה רמות שונות של תפיסה. תפיסת הרוח בטקסטים שלפני 200 שנים יכולה להיות שונה מתפיסת הרוח ברפואה הסינית למשל.

נאמר –
לשמיים – העונות
לאדמה – הגבולות
לאדם – השלטון

אלו הם חוקי הסדר של שלושת הגדולים.
האדם המבין את מושלמות הדברים יכול להיות בסדר הנכון (שלו ושל ליקום) ולגרום לאחרים להיות גם. הוא יכול להיות גם בשלישיה עם השמים והארץ. כשהאדם נמצא בסדר העצמי שלו, הוא בסדר של היקום. אם הוא משליך הצידה את היכולת הזו שניתנה לו, הוא משלה את עצמו, גם אם הוא חכם ובעל ידע.
מהלכי הכוכבים, ארבע העונות, האלכימיה של היין והיאנג, עצם כך שכל ברוא מקבל את הצרכים שלו, אם האדם רואה זאת ומקבל זאת – הרי זוהי רוחניות – Spirit Like.
הראייה הרוחנית נשענת על הלב-תודעה. על האדם להשתמש ביכולת הרוח שלו ולא בידע שלו בשביל להתנהל בעולם. זוהי רוחניות-הרמונית לעומת אשליה מחשבתית שבאי-הרמוניה – בלגן. כשזה קורה לא ניתן לומר שהרוח שבשמיים אינה מסודרת, אלא שהאדם השתבש בתוכו. בכל אדם יש את היכולת להיות בהרמוניה עם הרוח, כפי שנאמר – כשהעובר הופך להיות וולד, מאה הרוחות כבר בתוכו. הוא כבר מוכן להיות חלק מהעולם.    
כבני אדם שאחראים על מה שקורה לנו ב"טריטוריה שלנו", איננו אמורים לקחת את תפקיד השמיים ולא צריך לתת להם את התפקיד שלנו. יש להשתתף בתנועה מבלי לקחת רווח.
תפיסה זו מובילה גם למחלות וריפוין.
מי אחראי למחלה?
האם היא מהשמיים או מהאבות?
האם היא מהאדם שיצר אי סדר, בהרמוניה של הרוח שלו?
עם הזמן התשובה יורדת לתוך האדם עצמו, שכן ההרמוניה והאיזון בתוכו הם קרבתו לרוח ההרמונית הבריאה. התשוקות, הרגשות, המחשבות וכו', הם הגורמים למחלה שבו.
מהיכן מגיע הריפוי?
האם מתוך הקרבה לרוחות האבות?
האם מהאל?
האם מהרופא?
האם מכח חיצוני שהוא מרשה לו לשלוט בו?
האם מתוכו, מהרוח?
אם כן, הריפוי מגיע מהרוח, עם צמצום השפעת התשוקה, הרגשות והמחשבות. ככל שהאדם רואה יותר מה הוא עושה בשביל האיזון, זוהי חוכמתו הרוחנית.

קונפוציוס שהביא מהדרך הזו, ראה כי האדם צריך לעשות מה שבדרך השמיים שלו וזה להיות בן אדם. הוא לא דיבר על הרוח, למרות שכיבד אותה, אך ראה כי לכל אחד המקום הנכון לו.
הוא אמר –
"החכמה היא לתת לאנשים את המחויבות והכבוד לרוחות והשדים ועדיין לשמור מרחק. זוהי החכמה".
            קודם כל יש לדעת לעשות את החובה הפנימית.
            המנהיג חובתו לנתינים.
            אז ניתן לכבד את הרוחות, אחרת זה חסר משמעות.
            מצד שני אתה לא מנסה לשדל את הרוחות.
            לא מנסה לקבל טובה בשביל טובה (לקחת מרחק).

אינטליגנציה רוחנית – שן מינג –神明
Ming – אור בוהק, נקי, מואר, בהיר, ברור, נראה בבהירות, לעומק, אינטליגנטי, חכם.

ברמת היקום יש את אותו הבוהק של היופי, של השמיים והארץ וכשהכל נמצא בהרמוניה, בספונטניות, זוהי – שן מינג. שילוב של הנפלאות שבאה מהרוח והחוכמה של הרוח.
כאדם מדובר על ראייה שאינה רק בעיניו את עצמו, אלא ראייה את הבריאה, היצורים, בטבעם כמו שהם ללא פילטרים. ידע, רגשות ורעיונות שמונעים מהאדם לראות את המציאות כמו שהיא, מונעים ממנו להיות רוח. ככל שהאדם מתקדם בדרך הרוח הוא רואה הביאה כפי שהיא ולא כפי שהיה רוצה לראותה. גם את עצמו אינו רואה בעיניים שלו ואינו צריך להגן על האני הרואה בדרך מסויימת. הוא חי את עצמו האמיתי שרואה וחווה בטבעיות את הדברים.
במידה האישית שן מינג אומר – כיצד האדם מיישם את הרוח בחייו.
החשוב ביותר – להיות חכם רוחנית – מואר – יש מוארות בכל יצור, ומה שמייחד את האדם הוא המרכז הפנימי בו הלב/תודעה, שיכול לתפקד עם רוחות השמיים.   
השן היא הדרך של האדם להתחבר עם הבלתי נודע. היא רב ממדית וליישם אותה בתוך הגוף, זהו סיפור ארוך ומורכב. כשאדם למשל רואה מחלה אצל אדם אחר, היא מראה לו מחלה שקיימת אצלו. כשהוא מזהה רגש אצל האחר, הוא מזהה אותו על פי המצאות הרגש אצלו. במקום הזה נאמר – אין להוסיף רגש על רגש. על ידי הרוח אדם יכול לזהות את הרגש אצל האחר, אבל לא יהיה נכון לקחת אותו אליו ולהוסיף אותו לרגש באמצעותו הוא מזהה אותו.
אם אדם עצוב הוא עצוב, אבל הוא לא צריך לקחת אליו עצב של מישהו אחר.
כשהאדם מואר על ידי הרוח הידע שלו ידע היכן לעצור והתודעה תדע לחפש את המקור להבנה, לידע ולאינטליגנציה. כך הוא יהיה דומה יותר לרוח.
ככל שהוא יהיה טרף לרגשות לא מידתיים כך הוא יתרחק מהרוח שלו. ככל שהוא יתן לידע שלו, לחוכמה שלו וכו' להפעיל אותו, כך הוא יתרחק מהרוח שלו.
האם זה אומר שהוא אינו צריך את המחשבה? לא. אך אם הוא מגשים בתוכו את ההתקרבות לרוח, המיינד החושב יהיה יותר בריא. דוגמה לכך הוא ההיגיון אשר יכול להרחיק מאנושיות. למשל – בניית עסק על ידי הגיון יכולה לפגוע באנשים אחרים וגם לא בטוח שהוא יביא לרווח למרות ה"הגיון" שבו.
אם כך כיצד מתמודדים עם להגיון של החברה? אין זה אומר להיות לא הגיוני, אלא להיות שקול וצלול. הרי אדם יכול להיות הוזה אך יש לו "הגיון". לצד זה, הגיון אינו מביא הגינות. לנאצים למשל היה הגיון, אבל הגינות בהחלט לא.      

החון – 魂 – היא הנשמה השמיימית שאחראית להגיון הבריא בתוך הגוף והיא שוכנת בכבד. כשהחון מנותקת מהשן (השוכנת בלב) היא יכולה להיות לא מאוזנת. החון נותנת ללב/תודעה את ההיגיון לעבוד. היא נותנת לו את הסדר בהתאמה לחמש הרוחות – נשמה, נשמה ארצית, כוננה, נפש, כח-רצון. 
שימוש במילה שן נמצא בסו-וון – השאלות הפשוטות של הקיסר הצהוב. נאמר כי היין והיאנג נותנים לרוח מקום לשכון בו ומצד שני בהירות הרוח מזינה את היין והיאנג.
* כשהצ'י החיוני (האתר) נאסף לכלי שיכול לקבל אותו בטבעיות – בכנפי הציפור הוא יגרום לה לעוף. כשהוא נאסף אצל החכם הוא מביא אותו לחיים ולהארה של הלב/תודעה. אצל החיות והמינרלים אין תהליך שכזה.
האדם יכול "להגשים את הרוח בחזה" שלו –  כשהצ'י החיוני (ג'ינג) מגיע מהכליות הוא מניע למעלה, אל החזה, את מה שעדין – את הצ'י המזוקק. הוא מאפשר ליופי לצאת ולאינטליגנציה (לשן) להיות מוארת. אם הדברים בלב, בחזה, אינם מאוזנים, הצ'י החיוני לא יבנה בו באופן הנכון. הוא לא יוכל לדעת את דרך השינויים הפועלת על פי הרוח דרך היין והיאנג וחמשת היסודות.
בקונפוציוניזם נאמר שהלב הוא האדון של הגוף ושולט בבהירות הרוח. ממנו מגיעה האינטליגנציה הרוחנית.
הדם הפועם בכל הגוף יוצא מהלב ולכן חשיבותו של הלב נמצאת בתפקוד כל תא ותא בגוף. זרימת הדם מופרעת על ידי רגשות, מחשבות, התנהלות חיים. הוא מגיע לכל הגוף גם בשביל להגשים את מה "שיש בלב" – הלב הרוחני. איננו מביטים על הגוף מצד אחד ומצד שני על הרוח, הם משולבים יחדיו זה בתוך זה. הגוף רוטט בהתאם למצב הרוח – רגשות, מחשבות והרוח מושפעת מהגוף – אוכל טמפרטורה וכו'.
הרוח אחראית על הדם, הצ'י ומצב הגוף ומה שפוגע בגוף יכול לפגוע ברוח. איננו יכולים אם כך שתהיה מושלמות הרוח ללא מושלמות הגוף.
השלמות באה בדבקות בדרך שמביאה לשלמות בסגולות. השלמות בגוף מביאה לשלמות ברוח, להיות שלם ברוח זו דרכו של החכם. השלמות היא ההגנה על האדם, היא נותנת את המסרים הנכונים לכל הגוף באופן שמגביר את ההרמוניה ביון היין והיאנג, מה שתומך בתפקוד הרוח והגוף. 
על פי תפיסה זו, אין המחשבה השכלית מגדירה את התשובה לשאלה האדם "מי אני?" והמציאות הרוחנית שבכל תא ותא בגוף, זהו האני.

בלינג שו (הציר השמימי) נאמר שהדם הוא צ'י רוחני. מכיוון שהאדם הוא הגוף שלו והדם מגיע לכל מקום לכן הדם הוא האדם עצמו.
הדם והצ'י שותפים לשמיים והארץ. הדם נושא את כל הדברים שבלב (שמיים) ובכך יש התבוננות והגשמה על הרוח של האדם, על פי הגוף (הארץ).
אם האדם אינו מגשים את השמיים המאוחרים – השמיים הלא סדורים, אלו של החיים, חייו נגמרים, השורש נגדע והחיים נגדעים.
מזון נכון יביא לאיזון וחיזוק בגוף וברוח. כשרעבים קשה לחשוב במדויק, קשה לזכור, ההתנהגות משתנה. כמות הדם והצ'י תלויה גם בפעילות הקיבה-טחול ובאוכל עצמו. הצ'י מגיע מהמזון בעוד הרוח היא התמצית ששוכנת בלב.
יש היררכיה בהתפתחות הרוחנית והגוף הוא החלק החשוב בה. חשוב לדאוג לגוף ולכוחות החיוניים בשביל שאלו יתמכו בהתפתחות הרוח, אחרת היא לא תהיה צלולה.
מצד שני, אדם בעל איכות רוחנית גבוהה יכול לא להשתנות גם כשהוא רעב.
הגוף כל הזמן משתנה, אך הרוח שפועלת בהתאם לשמיים היא זו שמשנה אך אינה משתנה. אם היא איכותית, היא יכולה להיות בתנועה של החיים ולברוח מהשינוי שבחומר. אך בכל זאת על האדם לדאוג לחומר עצמו בשביל שיתמוך ברוח.
כך יש קשר בין הלב והצ'י הנכון לגוף ויש יכולת "להתנגד" למחלות ולצ'י שלילי הרוצים להיכנס לגוף.

מה הוא ה"רוח" –
אוזניים לא שומעות,
עיניים לא רואות,  
הלב פתוח,
הרצון מוביל,
הפה לא יכול לבטא,
כולם מביטים רק הוא רואה,
כשניגשים אליו הוא מעורפל,
בשבילו הוא ברור מאליו,
מוצג בצלילות,
זוהי הרוח.

נאמר בלינג שו – להרגיע את הרוח של המטופל בשביל להגביר את הנוכחות. לרוקן את הלב-תודעה, כך יגיע הידע הנכון בשביל המטופל. 
כשהרוח בעודף, תביטו על כלי הדם שבעודף, הוציאו דם בלחיצה או בדיקור. אז יהיה איזון בצ'י הרוחני.

עודף של שן –
הרוח קשורה לצ'י של האש שבלב, לכן זהו עודף אש בלב ולא של הרוח עצמה.
חוסר של שן – זהו חוסר בצ'י האש של הלב וחולשה בדם.
אם יהיה איזון בצ'י של הלב, הדם יהיה בהיר ואיכותי. הוא יזרום טוב יותר בכל הגוף ולכן יהיה איזון בתודעה, ברגשות ובמחשבות והאדם יהיה בסדר הטבעי שלו.
על זה נאמר – הצ'י הרוחני מאוזן – דם, צ'י, אני.

מה הוא ה"רוח" שוב –
דם וצ'י בהרמוניה מוחלטת.
הזנה והגנה מתקשרים בשלמות.
חמשת האברים המלאים מושגים (אחראים על אחסונו של הצ'י בגוף. אלה כוללים את הלב הכבד, הטחול, הריאות והכליות).
הצ'י הרוחני שוכן בלב.
החון (רוח/נשמה שמימית) והפו (רוח/נשמה ארצית), השמיים והארץ, מאוזנים בגוף.
זהו האדם האמיתי.