אדם – גוף, צ'י ורוח 
(מתוך הרצאתה של אליזבת רושה דה לה וואלה)

למילה גוף בשפה הסינית יש כמה סימניות ושלוש מהן הן המקובלות ביותר.
Xing – 形 – צורה חיצונית הנראית לעיין.
Ti – 體– חלקי הגוף – עצמות, שלד, האורגניזם שבונה את הגוף, החיבור בין כל החלקים והקשר ביניהם.
Shen – 身 – מסמל גוף של אישה בהריון, בטן ואת הקשר בין האני לגוף. כלומר – אני הגוף שלי, זה שנע וחי. החיים הם איחוד הדברים והמוות הוא התפרקותם.

לצורך הבנת הקשר בין גוף, צ'י ורוח, אבהיר את המילה – Xing.
זוהי הצורה החיצונית הנראית לעיין ומעידה על התגשמות החיים ועל היכולת להתקיים. הצורה חיצוני אינה חייבת להיות קבועה, אלא מספיק שהיא תהיה נראית לעיין. היא גם יכולה להיות צורה דמיונית שבאה לידי ביטוי חיצוני – נאמר מחשבה שנאמרת. ובעצם היא כל דבר שמגיע מהטבע שבין שמים וארץ, בעל שינויים, שנע בעקבות הצ'י – אנרגיית הקיום.

שינוי – 化 – חואה
השינוי הינו תחילת החיים ותחילת השינוי הוא תחילת החיים. זוהי תנועה של צ'י שתביא לצורה-תבנית – Xing. החוקה ליצירת התבנית נמצא בתוכה, זהו החוק של הדאו – הדרך.
ללא הדרך אין אפשרות להגיע לצורה ולכל צורת חיים יש דרך שונה, ייחודית, ספציפית. הXing מגדירה את ההבדלה בין צורות הקיומים השונים ולצד זה יש את החוקים האוניברסלים (דרך השינוי) שבאמצעותם הדברים נוצרים ומקבלים את תבניתם.

דמות – Xiang – 象
כאמור, המילה Xing מתארת צורה טבעית שבין השמיים והארץ, אך יש מילה נוספת המתארת את סוג הדמות של הצורה, כלומר – יש דמות לגוף של אדם, יש דמות לגוף של עץ וכו'.
הדמות מגיעה מהשמיים ומחוקיהם. החכמים העתיקים למשל יכלו לקבל את הדמות מהשמיים ולהעבירה לאדם הפשוט – בטקסים ובמוסר.

היכרנו עד כאן את ה – צורה, הצ'י והדמות מהשמיים, כך שאנו יכולים להתחיל את ההתייחסות לרוח.  
שמיים וארץ – יש תלות הדדית ביניהם ויש היררכיה ביניהם. השמיים למעלה והארץ למטה. יש ביניהם סדר חוקתי, כשלשמיים יש את תפקיד נתינת המבנים והחוקים ליצירת הסדר והארץ ממלאת אותם. את חוקתיות הסדר, השמיים מקבלים מהדאו – הטבע – הרוח הגדולה.
(אם נקשר את השמיים לרעיון של היין-יאנג, הרי שבין היין והיאנג אין היררכיה, שכן היין והיאנג מחליפים מקומות באופן חוקתי כפי שנקבע להם מהדאו. הם "קיבלו צורתם" עוד לפני השמיים והארץ ויצרו אותם).

טיפוח הרוח – Jing Shen –精神
כשיצורים אינם מכבדים את הסדר השמימי הם פוגעים בחיוניות שלהם. במיוחד האדם שנוצר בדמות השמיים ויש לו קשר ישיר אליהם באמצעות הרוח שלו – Shen –神.
הרוח שייכת לשמיים, יוצרת את עבודת הדאו ונמצאת מאחורי כל ההתגשמויות באמצעות עבודת הצ'י שיוצרת שינוי בצורות הפיזיות.

לאדם יש קשר ישיר לשמיים ולהבדיל מהחיות, יש לו אף אחריות עצמית לסדר השמימי שלו באמצעות הלב-תודעה – Xin –心 שברשותו. הלב-תודעה הם בעצם הרוח השמימית שבו, ועל ידי טיפוחו, הוא יכול ללמוד את סדר השמיים ולהתקרב לשן הגדולה –הדאו. את הרוח לא ניתן להבין אך ניתן לראות את ההתגשמות שלה בחיי האדם ולפי השינויים שחלים בטבע. לשם כך יש לשים בצד התנגדויות של המחשבה.

• הגוף הוא המעבדה של הצ'י. ללא הגוף אין ביטוי לצ'י. כשיש אי סדר בתפקוד הצ'י, יש אי סדר ב"צורת" הגוף. אם יש סדר בתוך הגוף, בצ'י, הוא יתבטא ב"צורת" החיים של האדם. הצ'י אם כך, הולך בעקבות הצורה וההיפך.
  לפעמים אדם אינו חש נכון את המציאות. זה קורה כאשר הצ'י של הגוף והרוח נמצאים באי-סדר. במצב הזה האי-סדר מנהל אותו, הרוח עסוקה במשהו עצמי ואין לה מקום למשהו חיצוני – מציאות חיצונית. כל זה תלוי בצ'י ופעולתו.
  כשמדברים על הרוח במובן הזה, מדברים על הרוח המציאותית שכאן, בתוך הגוף ועל כיצד האדם יכול לתת לפוטנציאל שלו להיות רוחני כמו זה של השמיים.
  אם כך, כיצד?
  הרוח תלויה בלב-תודעה, בו האדם מוצא את השמיים שבו. לשם כך על האדם "להיות במרכז" וכשהמרכז מוסט או אובד, יש מחלה "רוחנית". הלב-תודעה הוא גם האני והעבודה עליו מביאה את העצמי להגשמת האני ולבריאות "רוחנית".
  כוונת האדם מושפעת מרגשות והפרעות אנושיים שנמצאים בלב-תודעה שלו. אלו יכולים לגרום לכיוון שגוי בדרכו כפי ש"יועדה לו" מהשמיים והדאו.
  אם כושר האבחנה צלול, האדם ירגיש את צ'י הרגש עולה והוא יוכל לראות שיש בו אי-סדר. אז הוא יוכל להניע את הצ'י למקומו הנכון, הוא יגיע לסירקולציה הנכונה לו ולדם, הרגש ירד והידע והתגובה ישתנו. זוהי האחריות העצמית של האדם.

  לגוף יש צורה שנעלמת לאחר המוות.
  לצ'י שזורם בגוף יש את צורת העצמי הייחודית, אך הוא נשאר צ'י גם כשהוא אינו זורם – במוות. כמו המים ההופכים לאדים או לקרח. הצ'י שלהם נשאר לתמיד, הוא משתנה אך לא נעלם, שכן הוא הצ'י של היקום – הדאו.   
  הרוח השמימית אינה ניתנת לשינוי (היא חלקיק של הדאו – הרוח הגדולה) כמו הגוף שמתבלה. היא אינה משתנה, אך היא מהדהדת עם כל השינויים.
  כל דבר המשתנה חוזר להיות ללא צורה.
  זה שאינו משתנה חולק את החיים עם השמיים והארץ.
  כשהאדם יכול להגשים את רוחו,
  הוא יצטרף לרוח הדאו.

תרגול צ'י קונג (צחי שוחט)
תרגול יומיומי של צ'י קונג מחבר בין הגוף, הצ'י והרוח.
התנועות הרכות והאיטיות המתורגלות בסדרות הצ'י קונג, במודעות מלאה לנשימה, בליווי חוויה פנימית מועצמת, מלמדות את האדם המתרגל את הקשר בין הגוף, הצ'י הזורם בו והלב-תודעה. באמצעות התרגול האדם מתחבר לעצמו ולחוקי השמיים שבו, המבטאים את חוקים השמיים מסביבו ואת חוקי הטבע – הדאו. תרגולים מסוימים של עבודה פנימית – ניי קונג, מכוונים לטיפוח הרוח, למציאת המרכז הפנימי ולהרמוניה ובריאות רוחניים המביאים להרמוניית בחיים ולבריאות גופנית, במציאות היומיומית.
ובעצם, הסינים לקחו את כל התובנות הפנימיות של התודעה האנושית של תרבותם ופיתחו לאורך אלפי שנים תרגולים שכל מטרתם היא טיפוח החיבור בין הגוף-צ'י-רוח. חיבור מביא את האדם לקחת אחריות להגשמת מסלול החיים שיועד לו מהשמיים, על מנת שרוחו תוכל לחזור אליהם שלמה, בריאה ומוגשמת במלואה.  

בסרטון – סיפו צחי שוחט ותלמידים, מתוך סדרת תוכניות בינלאומית לתרגול צ'י קונג. מראים את תרגול פתיחת הלב-תודעה.