מה הוא הטאי צ'י

טאי צ'י הוא רעיון קוסמי בפילוסופיה הסינית –

הסימניה הסינית 太 (טאי) משמעותה – גדול, יותר מ…
הסימניה הסינית 極 (צ'י\ג'י) משמעותה – קצה, קיצוני.
כששתי מילים אלו מתחברות הן מייצגות את – הקצוות הגדולים, העילאיים, הם היין המוחלט והיאנג המוחלט, שני הכוחות והאינטריאקציה ביניהם, על פיה מתנהל הטבע. על רעיון זה מתבססת אומנות הטאי צ'י.  

הטאי צ'י כרעיון :
כאמור, הפילוסופיה הסינית רואה כי בטבע קיימות שתי אנרגיות בסיסיות והופכיות וכי כל החומרים והמהלכים בו מורכבים מהן ופועלים על פי היחסים ביניהן. הן נקראות  – יין ויאנג. הטאי צ'י, הוא ההבחנה והחיבור ביניהן.
היין נחשב לצד המוצל של ההר או של גג הבית. היאנג נחשב לצד המואר של ההר או של גג הבית. לפי תזוזת השמש כלפיהם במשך היום, משתנה ההגדרה שלהם מיין ליאנג ולהיפך. 
ה – יין מייצג את המצבים הבאים : שחור, חושך, רכות, לילה, חורף, סגור, שמאל, נקבה, אדמה וכו'.
ה – יאנג מייצג את המצבים הבאים  : לבן, אור, קושי, יום, קיץ, פתוח, ימין, זכר, שמיים וכו'.
כאמור – שתי אנרגיות הופכיות אלו מקיימות כל דבר בטבע, אין דבר מסביבנו המורכב רק מיין או רק מיאנג. דיאגרמת הטאי צ'י המופיעה למעלה, מציגה לנו את היחסים בין היין והיאנג, והם מתאפיינים כך :

1. משלימים זה את זה –  אנו רואים כי בכל חלק שחור המייצג יין יש גם נקודה לבנה של יאנג ובכל חלק לבן המייצג יאנג, יש נקודה שחורה של יין. וכלומר הדברים בטבע אינם חד צדדיים. הם אינם שלמים, אלא כשבתוך כל אחד מהם יש את ההופכי לו. כדוגמא – לפעמים אנו חווים חוויות קשות ומתסכלות, אך לאחר זמן מה אנו מגלים כי למדנו מהם דבר מועיל ומפרה. הראיה השלמה שלנו את החוויות, משתקפת בכך שאנו רואים את שני הצדדים.
2. מקיימים ומגדירים זה את זה – בלעדי היין לא היינו יכולים לקרא ליאנג, יאנג ובלעדי היאנג לא היינו יכולים לקרא ליין, יין. עצם קיומו של האחד מגדיר את קיומו של השני. נאמר למשל שהיה רק לילה – האם הוא באמת היה לילה? הרי שלא. היה מתקיים מצב כלשהו, שאינו מוגדר. לא רק שלא היינו יכולים לקרא לו לילה, הרי שלא הינו יכולים להגדירו כחשוך היות ולא היינו יודעים מהוא אור היום.
3. מאזנים ומבקרים זה את זה – כאשר יש יותר מדי יין או יותר מדי יאנג יש חוסר הרמוניה בתפקוד. כאשר הקיץ ארוך ויבש והחורף קצר הרי החי נפגע ולהיפך. כאשר יש איזון בין העונות ההרמוניה הטבעית נשמרת והתפקוד הסדור מתקיים.
4. נולדים זה מזה – לפי האיור אנו יכולים לראות כי בסוף היין מתחיל היאנג ולהיפך. שני כוחות אלו תמיד נעים ואינם עוצרים, הם המשכיים זה לזה וכך מקיימים את מעגל החיים. עונות השנה הן דוגמא מייצגת לתהליך ההולדה – בתוך כל אחת מהן נולדת זו הבאה אחריה, במעגל האין סופי של הקיום. יותר מכך, ביום הארוך ביותר של הקיץ, הוא עצמו, מתחיל לגבוע והחורף מתחיל בדרכו עד להתממשותו המלאה.
5. יחסיים זה לזה – היין הוא יין ביחס למשהו יותר יאנג ממנו, ולהיפך. שיח הוא גבוה (יאנג) ביחס לדשא (יין) אך הופך להיות נמוך (יין) ביחס לעץ אורן (יאנג). כלומר היין אינו מוחלט בקיום הגדרתו והיאנג אינו מוחלט בקיום הגדרתו.  
6. מתאחדים זה עם זה – איחוד בין היין והיאנג, ההפוכים זה לזה ומשתלבים זה בזה, נותן את הכוח ה"אחד". זהו הכוח המקיים את הטבע, או אפילו הטבע עצמו ולו פנים רבות – זהו הצ'י.

כיצד פילוסופיה זו קשורה לתרגול

לאומנות הטאי צ'י כמה רבדים, שהקשר ביניהם ייחודי ומיוחד.

1. התרגול הרך של הגוף תורם לגמישות המפרקים, השרירים והתנועה הכללית של הגוף, ויחד עם זאת תורם לחיזוק פנימי של השרירים, הגידים והרצועות. זהו חיזוק לחלקים פנימיים של הרקמות, אשר בחיי היומיום אינם בשימוש היות ותנועת הגוף בו הינה מהירה, קצרה ואימפולסיבית. אומרים כי המתרגל את האומנות מפתח את הכותנה העוטפת את המחט– כלפי חוץ (פיזית) ניראת רכות ועגלגלות הכותנה, ובפנים – בגוף הפנימי ובכוונה החדה, מסתתרת המחט החזקה.
2. הטכניקות השונות המתורגלות ברורות לחלוטין למתרגל, לכל אחת מהן יש סוף והתחלה, אשר הוא יודע ומכיר במחשבתו. היות והטכניקות מולידות אחת את השנייה בהיגיון וזרימה טבעית, להדיוט למתבונן מהצד תראה המשכיות אשר אינה מפסיקה, בדיוק כמו מעגל הטאי צ'י.
3. לכל טכניקה כשלעצמה, יש שני צדדים – יין ויאנג, אשר מקיימים אותה ומפעילים אותה. למתרגל המיומן שני צדדים (כוחות) אלו צריכים להיות מובנים. לדוגמה – כשהגוף מבצע תנועה כלשהי מעלה בחלק אחד שלו, חייב להיות חלק אחר בו המקיים תנועה מטה. כשמתרגלים הוצאת כח (פה ג'ין) – בתחילת התנועה הגוף והנשימה משוחררים, רגועים ורכים (יין), ובסופה, לשבריר של שנייה, יש כיווץ מקסימאלי של הגוף עם הוצאה חזקה של הנשימה (יאנג). מצב זה גורם לזרימה הפנימית ג'ין) להתפוצץ החוצה מהגוף. מייד אחר כך יש רגיעה מוחלטת. 
4. הטאי צ'י מסמל את מעגל הטבע, את תפקוד הטבע, את הדרך להתחבר לטבע. תרגול האומנות ותמורותיה הנלוות, נותנים כלים להכרת הטבע האישי באמצעות נשימה נכונה, טכניקות גוף נכונות, ומחשבה נכונה.  הכרה בטבע זה תורמת להתחברות לטבע הסובב ומקיים אותנו. 
5. אדם המתרגל אומנות זו, לומד לא להתנגד לכוח המופעל נגדו, כאם להסיט עצמו ממנו ולהשתמש בו לטובתו. הוא עושה זאת ע"י השתלבות בו ושינוי מגמתו, ללא כוח, אלא ע"י כוונה ומחשבה יציבים הנתמכים בגוף יציב ונכון. זהו שילוב של הכוחות ההפוכים, איחוד, אשר מפיק פעולה אפקטיבית וחזקה.